הרב יגאל גרוס
בפרשת השבוע כותבת התורה על הכשרת כלי מדין, ומפסוקים אלו לומדת הגמרא שחובה להטביל כלים שניקנו מגוי. נעסוק השבוע בדיני טבילת כלים ובשאלה האם צריך להטביל כלים חשמליים. כפי שנראה, ענין זה תלוי במחלוקת אילו כלים חייבים בטבילה, והאם העובדה שהכלי מחובר לקרקע (באמצעות החשמל), מהווה סברא להקל.
כלי סעודה
כפי שכותבת הגמרא במסכת עבודה זרה, לא טובלים כלים הנקנים מגוי בגלל שבלוע בהם מאכל אסור, אלא בגלל גזירת הכתוב. אף על פי כן, רק כלי סעודה חייבים בטבילה, כיוון שכתוב בפסוק "כל אשר יבוא באש", ובדרך כלל כלי סעודה הם אלו שבאים באש. בנוסף לכך שהכלי צריך לשמש לצורך סעודה, הוא כמובן צריך להיות מוגדר כ'כלי'. כיצד להגדיר כלי? נחלקו האחרונים:
א. הפתחי תשובה (יו"ד קכ, ו) הביא דברי השו"ת שב יעקב שסבר, שיש להשוות בין דיני כלים הקשורים לטומאה וטהרה, לדיני כלים בענין טבילתם. משום כך לשיטתם, כשם שהעושה כלי על מנת לחברו לקרקע אין הכלי מקבל טומאה, כיוון שהוא אינו נחשב כלי – הוא הדין שכלי העשוי להתחבר לקרקע אינו חייב בטבילה, וכן פסק החכמת אדם.
ב. החתם סופר (יו"ד קכ) והמשנה הלכות (ט, קסב) חלקו על דבריהם וסברו, שאין להשוות בין כלים לענייני טומאה וטהרה, לבין כלים לעניין טבילה. בדיני טומאה וטהרה, כלי שמחובר לקרקע אינו נחשב כלי ולכן אינו מקבל טומאה. טבילת כלים לעומת זאת, ייסודה בגזירת הכתוב, ומשום כך גם כלים המחוברים לקרקע חייבים בטבילה.
כלי חשמלי
א. לאור סברת החכמת אדם שכלי המחובר לקרקע פטור מטבילה, טען החלקת יעקב (יו"ד מא) שגם כלים חשמליים נחשבים מחוברים לקרקע (שהרי הם מחוברים לחשמל, שקבוע לבית המחובר לקרקע), ולכן יש לפטור אותם מטבילה למרות שלעיתים משתמשים בהם גם כשהם לא מחוברים, וכך פסק הרב רבינוביץ' (שיח נחום מט, אם כי מטעם אחר). ובלשון החלקת יעקב:
"אכן לפי עניות דעתי, יש היתר ברור להשתמש אף בלא טבילה, לפי המבואר בתשובת שב יעקב סי' ל"א בקדרה של נחושת הקבועה בתנור בית החורף שנוהגין שאין צריך טבילה ונתן טעם למנהג כיון שקובעין אותו בתנור והתנור קבוע בקרקע ולא נעשה לכתחילה להשתמש בהם אלא במחובר בקרקע ואין מטמאים בשום טומאה".
ב. המנחת יצחק (ה, קכו) האגרות משה (ג, כד) ושבט הלוי (ב, נז) חלקו וסברו שיש להטביל כלים חשמליים, והסיבה לכך כפולה. ראשית על בסיס החתם סופר שסובר שחיבור לקרקע אינו פוטר את הכלי מטבילה. שנית, גם אם נפסוק כשו"ת שב יעקב שכלי שמחובר לקרקע פטור מטבילה – הרי שחוט החשמל אינו מחשיב את הכלי כמחובר לקרקע.
הלכה למעשה
יוצא שלדעת פוסקים רבים יש להטביל כלים חשמליים. הבעיה בכלים אלו, שרבים חוששים (אם כי לא בהכרח בצדק) שאם יטבילו אותם הם יינזקו, או שכאשר יחברו אותם לתקע יווצר קצר חשמלי בגלל המים. משום כך ניסו למצוא היתרים ופתרונות, על מנת לפטור את אותם כלים מטבילה:
א. פירוק והרכבה: פתרון ראשון והפשוט ביותר הוא, שיהודי יפרק את הכלי ויחבר אותו מחדש. באופן זה כפי שכותבת המשנה במסכת כלים, הכלי נחשב כמפורק ובטל מהיות כלי, וכאשר מחברים אותו מחדש הוא נעשה על ידי יהודי ופטור מטבילה. יש להוסיף, שפירוק של בורג קטן אינו מועיל, מכיוון שצריך שהכלי לא ייחשב יותר ככלי.
ב. נתינה לגוי: אפשרות נוספת היא לתת את הכלי במתנה לגוי. הגמרא במסכת ביצה (יז ע"ב) אוסרת לטבול כלים בשבת. לפי הרמב"ם כי יש חשש שמא יסחטו את הכלי וכדומה – חששות שבכלים שלנו שאין אפשרות לסוחטם אינם רלוונטים. הרא"ש לעומת זאת אסר לטבול כלי בשבת, כיוון שפעולה זו מאפשרת לאכול בכלי, ויש בכך מעין תיקון כלי האסור בשבת.
להלכה השולחן ערוך (שכג, ז) פסק כטעם הרמב"ם ומשום כך לא תהיה מניעה לטבול את הכלים בזמנינו בשבת (והרמ"א חלק ואסר). אמנם, בגלל דברי הרא"ש, המליץ לתת את הכלי במתנה לגוי ובאופן זה לפטור את הכלי מטבילה, שכן רק כלי השייך לישראל חייב בטבילה. הוא הדין בכלי חשמלי, ניתן לתת אותו במתנה לגוי, לשאול אותו ממנו בחזרה וכך הכלי יפטר מטבילה.
(מטות תשפ"ב)
