סוף מסע כומתה

'מסע הכומתה', או אם תרצו- 'הגיבושון' של העם היהודי הצעיר שנוצר רק לפני עשרות שנים, מגיע אל סיומו לאחר ארבעים שנה במדבר. בתקופה הזו עבר העם טלטלות דרמטיות – מרגעי שיא של מעמד הר סיני והקמת המשכן, עד רגעי שפל של ריקוד לפני העגל, של קיטורים, כפיות טובה, עיוות ההיסטוריה, מחלקות ופילוגים ושאר אירועים שלא הוסיפו כבוד.

ארבעים שנה שבהן, מעבר לאירועים הדרמטיים, יש שתי מילים שחוזרות שוב ושוב בפרשת השבוע החותמת את ספר במדבר ויש בהן כדי לבטא ולתמצת את תקופת המדבר כולה- 'וַיִּסְעוּ… וַיַּחֲנוּ… וַיִּסְעוּ… וַיַּחֲנוּ…', כך במשך 42 מסעות.

יש מהפרשנים שאמרו שבעוד שספר בראשית הוא סיפור בריאת העולם, וספר שמות הוא סיפור בריאת העם, הרי שספר במדבר הוא בעצם סיפורו של כל אדם ואדם.

כל חיינו הם בעצם מסעות המתנהלים במדבר החיים האישי המקיף כל אחד מאיתנו. חיי האדם אינם סטאטיים. כל חיינו הם בעצם 'וַיִּסְעוּ… וַיַּחֲנוּ' אחד גדול בין מקום למקום, בין תקופה לתקופה, בין מצב למצב. שנות חיים בהן אנו נדרשים להוציא מן הכוח אל הפועל את כל כוחות הגוף, הנפש והחיים הטמונים וגנוזים בנו.

ארבעים שנות עם ישראל במדבר הן תמצית כל מה שיקרה לעם היהודי לדורותיו. יהיו ימים קשים של 'הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם..' ויהיו ימים טובים של אמונה גדולה, שמחה, ואחדות של 'כאיש אחד בלב אחד'.

זה סיפורה של האומה המעצבת ומחשלת את אופייה במשך ארבעים שנות טלטלות במדבר, וזה סיפורו של כל אדם ואדם במסעותיו במדבר החיים הפרטי שלו.

המדבר מטיבו מייצר מצבי משבר, מצבים קשים שיש בהם כדי לבחון חוסן, אמונה ונאמנות. לא כולם מצליחים לעמוד במבחן המדבר. יש כאלו שהמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם, זה מבחן גדול עליהם וקשה ליכולתם, והם פורשים ויוצאים מהמשחק. ויש כאלו הדבקים במטרה ובמשימה, חורקים שיניים וממשיכים הלאה, גם בשעות ובימים הקשים ביותר, ומוכיחים אמונה ונאמנות ללא תנאי. הם אלו עליהם יאמר ה' באמצעות ירמיהו הנביא בנוסטלגיה רומנטית- 'כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה'.

אין סיפוק גדול יותר לאדם כאשר הוא מביט לאחור על כל מהלך חייו, ועל כל הטלטלות של 'וַיִּסְעוּ… וַיַּחֲנוּ', שהיו בחייו, חש את ניחוחות חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, ויודע שהוא עמד בכל מצעד ובנסיונות החיים שלו בגבורה ובנאמנות, גם בימים ובמצבים של 'בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה'.

(מסעי תשפ"ב)