לא רק הקב"ה

תקרית חברתית וערכית חמורה מתרחשת ממש לפני הכניסה לארץ ישראל. בעוד כל השבטים נערכים פיזית ונפשית לכניסה לארץ, שתכלול ככל הנראה מלחמה, ואחריה תהליך ארוך של חלוקת הארץ לשבטים, והתמקמות כל שבט באזור שלו, מגיעים שני שבטים – בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, ומבקשים להישאר בעבר הירדן. לא להיכנס תחת האלונקה, ולא ליטול חלק בתהליכים הקרביים וההתיישבותיים המצפים לעם לאחר מעבר הירדן.

בקשתם קשה לשמיעה ולעיכול- 'וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן'.

תגובת המנהיג משה רבנו מהירה, חדה ונוקבת. זעקה ואמירה חברתית-מוסרית-ערכית לשעתה ולדורות- 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!'

על המשפט הזה מוסיף משה משפט נוסף שיש גם בו אמירה חברתית-מוסרית עקרונית: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל' – יש קשר בין נקיות הכפיים המוסרית שלכם מול הציבור, ומול נקיות הכפיים המוסרית שלכם מול הקב"ה. זו גם רוח הדברים מהמשנה בפרקי אבות אותה אומר רבי דוסא בן הרכינס: "כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ; וְכָל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ."

לכאורה ניתן לומר שאין קשר בין רוח המקום לרוח הבריות. לכאורה יכול אדם להיות ירא שמיים, צדיק ומקפיד על קלה כבחמורה בעניינים הנוגעים לשמיים, אך להתנהג כאנטיפת, מתנשא, גס רוח ולא נעים כלפי הבריות. אלא שהדבר הזה לא אפשרי. לא מעשית ולא רוחנית וחברתית.

מי הן אותן הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין רוּחַן נוֹחָה הֵימֶנּוּ? גם הן נבראו בצלם, גם הן בניו של הקב"ה, ואם אדם מתנהג בצורה אנטי חברתית ומוסרית שכזו, שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אזי באופן ישיר ופשוט גם אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וכי איזה אבא יאפשר זלזול, התנשאות והתנהגות גסה כלפי ילדיו?

רוּחַ הַמָּקוֹם ורוּחַ הַבְּרִיּוֹת חד הן. אדם לא יכול לגלגל את עיניו בצדיקות מדומה ולומר- 'מה אכפת לי שהבריות לא אוהבות אותי? העיקר שהקב"ה אוהב אותי. מה אכפת לי שההתנהגות שלי לא נראית נקייה בעיני הבריות? העיקר שהיא נקייה בעיני ה".

בדיוק כנגד האמירה הלא מוסרית ולא חברתית הזו בא משה רבנו, ובמיוחד בדקות האחרונות לפני הכניסה לארץ, עוקר מהשורש את ההפרדה הזו בין שמיים וארץ, בין אלוקים וישראל ומניח הנחת יסוד שתהדהד לדורות עולם בכל חברה, קהילה או מדינה יהודית שתקום- 'וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל'.

הנקיות הזו יוצרת חיבור בין שמיים וארץ, והנקיות הזו היא תנאי לקיומה, שרידותה, מוסריותה, שגשוגה ואחדותה של כל חברה יהודית שתקום.

(מטות תשפ"ב)