אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])היה זה ניצול השואה הסופר וחתן פרס נובל אלי ויזל ז"ל, שחזר פעם אחר פעם על המשפט הבא: "ההיפך מאהבה זה לאו דווקא שנאה. ההיפך מאהבה זה אדישות".
במשפט הזה התייחס אלי ויזל לשתיקתן של אומות העולם בתקופת השואה, ולחוסר התערבותן להצלת יהודים. ככל שחולפות השנים, מתגלה יותר ויותר עד כמה מנהיגי אומות העולם, כולל ארה"ב ובריטניה, ידעו כבר בשלבים הראשונים של המלחמה את אשר קורה ליהודים באירופה, ובכל זאת מאינטרסים שונים בחרו לא להתערב, לא לסייע, לא להתאמץ או להשתדל, ולא ליטול חלק בהצלת מיליונים.
אל האדישות הזו כיוון אלי ויזל בדבריו. לשיטתו, האדישות גרועה ומסוכנת יותר מהשנאה. את השונא אתה מזהה, ויודע שצריך להילחם בו ולהתמודד איתו. האינטרס של השונא גלוי וברור. לעומתו, האדיש נראה פחות מסוכן, אבל דווקא בגלל זה, אתה לא נערך לכך שברגע האמת הוא לא יתייצב לצידך. אתה מוקף באנשים ובמדינות אדישות, ואתה מאמין בתמימותך שאם תיפול חלילה- הם ייחלצו להקימך, ושברגע האמת יש על מי לסמוך, ואנשים ואומות יתאמצו לסייע. דווקא על רקע הציפיה הפשוטה הזו, האדישות מסוכנת שבעתיים.
אותם מנהיגים שידעו ושתקו מתוך אדישות לגורל היהודים וציניות לחיי אדם, אולי לא רצחו במו ידם את המיליונים, אבל אפשרו לזה להתרחש מתחת לאפם, תוך ידיעה והתעלמות, ותוך בגידה באלו שחשבו שברגע האמת הם יבואו לעזרתם.
74 שנים חלפו מתום מלחמת העולם השנייה. 71 שנים חלפו מאז הקמת המדינה ומלחמת השחרור. מצד אחד נראה שכל כך הרבה השתנה בעולם מאז, ומצד שני כאילו מאומה לא קרה, אותה הדומיה וגם אותה התפאורה, אותה האדישות ואותה השנאה.
גם במאה ה-21 חיי אדם הם מוצר זול. מאות הנטבחים לפני שבועיים בסרילנקה, כמו מאות הנטבחים בשנים האחרונות ברחבי אירופה, ארה"ב והעולם, כמו קרבן הרצח בשבוע שעבר בסן דייגו – הם כולם קרבנות האדישות. אדישות לשנאה, אדישות לטרור, אדישות לאנטישמיות. אדישות לחיי אדם.
השנאה והאדישות שייכות לאותה משפחת התכונות האנטי אנושיות והמאד אנטי יהודיות.
"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", מצווה אותנו פרשת השבוע על דרך השלילה. "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ… וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ", מצווה אותנו פרשת השבוע על דרך החיוב. "קְדשִׁים תִּהְיוּ"- נותנת לנו התורה כותרת לזהותנו, למהותנו, לאופיינו ולשאיפתנו כעם וכאומה.
ימי הזיכרון הסובבים אותנו בימים אלו מזכירים לנו את תוצאת האדישות של אומות העולם, ואת תוצאות המלחמות שלנו על עצמאותנו, שאם אנחנו לא נגן עליה בחיינו- יש חשש גדול שלא יבואו לסייע לנו ברגע האמת גם אלו שאנו סבורים שיעשו כן.
במציאות בה קדושת החיים נדחקת לקרן זווית, מזכירים לנו פסוקי הפרשה את מקור קדושת החיים וערך חיי האדם, מהו מוסר יהודי שורשי ונצחי, ומתוך כך מה מצופה מאיתנו בני העם היהודי-
"לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם… לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ… לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר… לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל… לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט… בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ… לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ… לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ… וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ… מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן".
את הערכים הללו אנחנו צריכים לזכור ביום הזיכרון, ואת אלו שנפלו ומסרו נפשם לאורך כל הדורות, כדי שנוכל לקדש את החיים, ולהקים חברה אנושית יהודית ועולמית מוסרית וראויה, שתוקיע ותקיא מתוכה שנאה ואדישות, ותבנה את ערכיה על יסודות הרגישות, החמלה, הצדק, ואהבת האדם.
(קדושים תשעט)
