אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
בפעם הראשונה בהיסטוריה מתקיים טקס חילופי מנהיגים בעם ישראל; משה רבנו, מנהיג דור הגלות, יציאת מצרים וההליכה במדבר, מסיים את דרכו על מפתנה של הארץ המובטחת אליה לא יבוא, ומעביר את שרביט ההנהגה למשרתו ומשמשו הנאמן יהושע בן נון, שהוא זה שיכניס את העם לארץ וינחיל אותה להם כל שבט בנחלתו.
את כללי טקס חילופי המשמרות קובע הקב"ה, והוא מבקש ממשה שיעשה שתי פעולות סמליות ורבות משמעות.
האחת- לסמוך את ידו על יהושע: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו".
השנייה- לתת ולהעביר ליהושע מהודו והדרו של משה – "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
הפעולה הראשונה היא פיזית- להניח עליו את הידיים. הפעולה השנייה היא נפשית-רוחנית-ערכית- "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו".
מאז ועד היום, אנו משתמשים במקומות ואירועים שונים בעניין ההסמכה.
נותנים תעודת הסמכה לראויים לה במקצועות החיים השונים והמגוונים, מסמיכים מלכים, מפקדים, רבנים, שופטים, דיינים, טייסים, רופאים עורכי דין וכן הלאה. מסמיכים ובכך נותנים להם סמכות.
פעמים רבות, פעולות מסוימות הנעשות בטקסים, באות לבטא רעיון וערך העומד מאחוריהן.
כאשר ה' מבקש ממשה לסמוך את ידיו על יהושע- 'וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו', אין הכוונה רק לבצע פעולה פיזית של הרמת הידיים והנחתן על ראשו של יהושע.
הפעולה הפיזית הסמלית הזו, הנקראת סמיכת ידיים, באה לבטא רעיון עמוק וגדול- אני מסמיך אותך, משמע אני סומך עליך.
כך מנהיג אמיתי מעביר את ההנהגה והמורשת למנהיג הדור הבא. לעיני העם הוא מניח את ידיו על המנהיג החדש אותו לימד וטיפח עשרות שנים, ואומר לו בשם העם- אנחנו סומכים עליך שתהיה שליח ציבור ראוי, מסור ונאמן.
אכן, כך מבצע משה את ההוראות שניתנו לו לטקס: "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה. וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה".
את המעמד המרגש הזה יתאר ויפרש רש"י במילים הבאות: "וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו – בְּעַיִן יָפָה, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּצְטַוָּה. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ: 'וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ' וְהוּא עָשָׂה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וַעֲשָׂאוֹ כִּכְלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ, וּמִלְּאוֹ חָכְמָתוֹ בְּעַיִן יָפָה …אַף לְעִנְיַן הַהוֹד, נָתַן מֵהוֹדוֹ עָלָיו".
איך סומכים אנחנו מבינים. זו פעולה פיזית. אולם, איך מעניקים הוד?
הענקת הוד היא פעולה נפשית רוחנית שיש בה מסר, שדר ותדר של אצילות, גדלות רוח, מאור פנים, אמונה וביטחון.
הענקת הוד איננה פעולה פיזית, אלא אמירה נפשית של גובה ערכי ורוחני, של דרך הנהגת הבריות, של תודעת שליחות ואהבת חסד, אלוקים ואדם.
הענקת הוד היא פעולה של פירגון בשתי הידיים ובמלוא החופניים- "בְּעַיִן יָפָה, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּצְטַוָּה… וְהוּא עָשָׂה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וַעֲשָׂאוֹ כִּכְלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ, וּמִלְּאוֹ חָכְמָתוֹ בְּעַיִן יָפָה…", היא ההשלמה לאמירה למוסמך- 'צא לדרך, אנחנו סומכים עליך'.
ההסמכה הזו היא דו-כיוונית. מנהיג שרוצה שהעם יסמוך עליו וייתן לו סמכות, צריך לדעת לסמוך על העם. מפקד הצועק לחייליו 'אחריי' מתוך הנחה שהם סומכים עליו וירוצו אחריו, צריך לדעת לשדר לפקודיו שהוא סומך עליהם.
טקס הוא לא רק טקס. טקס הוא אמירה.
בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית בה מתקיים טקס חילופי משמרות, מצווה 'המפיק הראשי' לבצע שתי פעולות סמליות שתהיינה אות דגם ומופת לדורות עולם- פעולות שמשמעותן הציבורית והערכית היא- אנחנו מסמיכים, סומכים, ומבקשים שהמציאות תתנהל מתוך אצילות והוד.
(פנחס תשפ"ג)
