דין וחשבון ו'עלות השחר'

בעוד כשבועיים נתחיל באמירת הסליחות ב'אשמורת' לפני 'עלות השחר', במעבר מחושך לאור, בזמן של חסד ורחמים] ונתחיל גם לתקוע בשופר, הקורא ל'דין וחשבון' על מעשי העבר, ותיקון ותשובה לעתיד.

מבצע 'עלות השחר' החל בערב שבת ט' באב. המבצע התחיל בתקיפה יזומה, בהפתעה מתוחכמת, הוכתר בהצלחה והשיג את יעדיו. זאת ההזדמנות לברך את כל העוסקים במלאכה: צה"ל ומפקדיו, שאר גופי הביטחון, והממשלה ולהודות לקב"ה שהמבצע הסתיים ללא נפגעים בנפש ועל הנס של פיתוח 'כיפת ברזל'.

באופן סמלי החל המבצע בימים שבהם מציינים 17 שנים להתנתקות וגירוש תושבי גוש קטיף וצפון השומרון מבתיהם. התוכנית המקורית תוכננה ל-14 באוג' 2005, מתכנניה לא שמו לב שמדובר על ט' באב! בהמשך החליטו לדחות ביום אחד.

זיכרון ההתנתקות נועד גם כדי לערוך 'דין וחשבון' לגבי תוצאותיה. ביניהן,  הצורך במבצעים מסוג זה. לפני ההתנתקות הבטיחו מוביליה שהיא "תשפר את הביטחון של אזרחי ישראל", ואת "יכולת הפעולה של כוחות הביטחון ותעניק לה לגיטימיות", והיא "תעצור את השעון שמאיץ את השתלטות החמאס". הם לעגו לאלה שהתנגדו וראו את הנולד: "אשקלון לא תהפוך לקו החזית, וכו'. ולא מקומות אחרים", "יש טענה, שיהיה איום על יישובים בנגב וכו'. אני עוד לא שמעתי טענה מגוחכת כזאת".

ב-17 השנים שעברו מאז, עזה הפכה למדינת טרור חמאסית שמהווה איום אסטרטגי, שירתה אלפי רקטות לא רק לאשקלון, אלא גם לת"א וירושלים, והשביתה את נתב"ג ואת המשק הישראלי למשך זמן. היא גררה את צה"ל ליותר מ-14 מבצעים גדולים, וכ-20 סבבי לחימה, עם נפגעים רבים בגוף, בנפש ופוסטראומה. חיילים ואזרחים. 3.5 מיליארד שקל הושקעו בהקמת מכשול נגד מנהרות.

בפרשתנו מגיעה שעת ה'דין' של משה רבנו על 'חטא מי מריבה' בו נאמר: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי וגו', אֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ וגו'" (במדבר  יב). חטא שהתקבל בחומרה יתירה, כפגיעה ביסוד כללי וחשוב – 'לא האמנתם בי להקדישני', ומכאן חומרת עונשו – מניעת הכניסה לארץ. משה אינו משלים עם הגזירה: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ד' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: ד' אלוקים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וגו'. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וגו'" (דברים ג כג). זו לא היתה הפעם הראשונה שמשה רבנו מתחנן ומפציר בקב"ה להעביר את רוע הגזירה: "מלמד שעד עשרה פעמים נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל, ועדיין לא נתחתם גזר דין הקשה, עד שנגלה עליו בית דין הגדול ואמר לו: גזירה היא מלפני שלא תעבור, שנאמר: "כי לא תעבור את הירדן" (דברים רבה יא י). כאן 'נתחתם גזר דין הקשה' באופן סופי.  ועם כל זה משה רבנו לא משלים עם הגזירה: "וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין גזר עליו תענית, ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר: איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה" (שם). והרבה בתפילות: "ומנין שהתפלל משה באותו הפרק תקט"ו פעמים? שנאמר: 'ואתחנן וכו'. 'ואתחנ"ן' בגימטריא הכי הוי"" (שם).

משה רבנו מזכיר לזכותו את מסירותו לתפקידו בהנהגת העם, והצלחתו באתגר הקשה: "באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל, עד שיהיו מאמינים לשמך. כמה צער נצטערתי עליהם במצות, עד שקבעתי להן תורה ומצות. וכו'. זו היא שילום עבודה של מ' שנה שעמלתי עד שיהיו עם קדוש ונאמן?!" (שם). ואעפי"כ, ב'דין וחשבון' הכולל, חומרת חטא מי מריבה, גברה. הקב"ה לא אפשר למלאכים להביא תפילותיו בפניו. היה בכך קידוש שם שמים שדין שמים הוא אמת מוחלטת וכוללת וללא משוא פנים: "בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שאמר הקב"ה לא תקבלו תפלתו של משה ולא נשא לו פנים, ולא נתן לו חיים, ולא הכניסו לא"י, אמרו ברוך כבוד ה' ממקומו שאין לפניו משוא פנים לא לקטן ולא לגדול" (שם).

מוקדש לזכר הטייס סא"ל אבנר גולדמן ז"ל שנפל באסון המסוק ברומניה ט"ו אב תש"ע.

(ואתחנן תשפ"ב)