פרופ' דוד שוויקי, בן 50 מירושלים. נשוי להילית ואב לשלושה. מ"מ מנהל אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי הדסה
הכי אוהב בתפקיד
דבר ראשון, את היכולת להשפיע לטובה על המטופלות. המוטו שלי הוא 'לשים את המטופלת במרכז'. שנית, אני מאוד אוהב לחנוך את דור העתיד של הרופאים, לראות הרבה מהם מאמצים לעצמם את המוטו הזה ולדעת שכל אחד מהם ישפיע לטובה על עוד מטופלות – זו הנחת שלי. דבר נוסף שאני מאוד אוהב זה לראות איך רופאים צעירים עוברים תהליך ארוך ומייגע אבל לאורך כל הדרך אפשר לראות איך הם משתפרים והופכים לרופאים טובים יותר – זאת תחושה נהדרת!
הכי מאתגר בתפקיד
כמנהל, סדר היום עמוס מאוד וישנו מאבק אישי שלי לא לאבד את הקשר עם המטופלות כי בסוף הגעתי להיות רופא כדי לטפל ולא רק לנהל. בנוסף, תמיד יש את הרצון להיות בהתקדמות מקצועית מתמדת ולהפוך לרופא טוב יותר ומנתח טוב יותר.
רובוטיקה
רובוטיקה בשבילי היא חדשנות. כשסיימתי את ההתמחות שלי בהדסה לפני כ-15 שנה יצאתי להתמחות בוושינגטון בארה"ב. זה היה שנה אחרי שאושר לשימוש הרובוט הרפואי הראשון 'דה-וינצ'י' וזאת היתה הזדמנות נהדרת בשבילי להיחשף לאינספור אפשרויות שהטכנולוגיה הביאה לעולם הרפואה. רק כדי לתת הבנה עד כמה זאת מהפכה- ישנם ניתוחים שבעבר היו ניתוחים גדולים עם תקופת החלמה ארוכה וכואבת והיום, בזכות כלים טכנולוגיים מביאים את המטופל להשתחרר הביתה באותו היום כמעט בלי כאב. הרובוט היה סנונית ראשונה לעולם המרתק של חדשנות רפואית שאני מאוד מחובר אליו ומאז הייתי מעורב בהרבה פרויקטים של פיתוח טכנולוגיות לטובת המטופלים. אחד הפרויקטים שאני אישית מעורב בו הוא מכשיר חדשני שייתכן ויהפוך חלק לא קטן מהניתוחים לשיקום רצפת האגן לנשים לפעולות מרפאתיות מהירות, טכנולוגיה שאני מאמין שתיכנס לשימוש קליני לאחר שכבר קיבלה אישור של ה- FDA.
איך עברה עליך תקופת הקורונה?
תקופת הקורונה היתה אתגר לכל העולם בכל התחומים וכמובן שמערכת הבריאות היתה במרכז. זאת תקופה שבה היינו צרכים לשמור את הראש מעל המים והינו צריכים לשמור על הבריאות של המטופלות שלנו גם ללא קשר לקורונה, עם ניתוחים מתוכננים, והפגות של חששות של נשים שפחדו להיכנס לבית החולים. מהצד שני זאת היתה הזדמנות שלנו ללמוד להשתמש בטכנולוגיות של רפואה מרחוק שחלקן עתידות להישאר איתנו ולשנות לטובה את פני הרפואה. הקורונה לימדה אותנו את החשיבות העליונה של מניעת זיהומים בבית החולים וכרופאים אנחנו חייבים להבין את האחריות שיש בידיים שלנו לשמור על היגיינה ולמנוע זיהומים בבית החולים.
אלימות נגד רופאים – עד כמה נפוץ?
אלימות מכל סוג שהיא היא דבר מגונה! אלימות בתוך סיטואציה של טיפול רפואי היא דבר נורא, רופאים מגיעים לעבודה עם תחושת שליחות ומנסים לעזור למטופלים. הרבה פעמים אלימות פורצת כשיש תקלות בתקשורת. החובה שלנו כמטפלים היא לאתר את הקצרים האלו בתקשורת אבל אין לכך ערובה ואנחנו נחשפים יותר ויותר לאלימות נגד רופאים. אני חושב שלציבור אסור לעמוד מנגד כשדברים כאלו קורים, כדי למגר את התופעה הזאת.
מחאת המתמחים
אני תומך חד משמעית בשיפור תנאי החיים של המתמחים והמומחים ברפואה, אני ממש לא מאלה שמחזיקים בגישה ש'אנחנו סבלנו אז שיסבלו גם הם' – זה לא משפר את הרפואה. למטופלים מגיע רופאים ערניים ומקצועיים. עם כל זאת, מערכת הבריאות שלנו רזה מבחינה תקציבית ולכן יש צרכים שאי אפשר לוותר עליהם, אני בטוח שעם חשיבה יצירתית של שני הצדדים אנחנו יכולים להגיע למצב שהמטופלים יקבלו את הטיפול הטוב ביותר.
יש חשיבות למגדר של רופא/ת נשים?
רופאה או רופא נשים נבחנים בעיניי באנושיות ובמקצועיות שלהם. אנחנו מודעים לכך שיש נשים שמעוניינות להיות מטופלות ע"י נשים בגלל האופי המיוחד של התחום שלנו. כל זה לא יכול להיות תחליף למקצועיות ולאנושיות, יש רופאי נשים רבים שעונים על הקריטריונים האלו ונשים שמחות וגאות להיות מטופלים שלהם. השיח המגדרי לא זר לי הוא מעורר לעיתים מתחים ובניהול נכון ובאנושיות אפשר לפתור אותם.
מחדל העוברים
אירוע טראגי לכל המעורבים בדבר שהעלה לכותרות את האספקטים האתיים השבריריים של המקצוע שלנו ואת ההשלכות העצומות של כל החלטה- נכונה או שגויה. מקרים כאלו גורמים לנו להתייחס בחרדת קודש למקצוע שלנו.
לנשמה
אני משקיע המון שעות ביממה בתפקיד שלי, את שעות הפנאי המעטות שלי אני מבלה עם בני המשפחה. אני חובב מוזיקה ואחרי הפנסיה אני מקווה שעוד אעשה עם זה משהו אבל כרגע רוב האנרגיה שלי מושקעת בשליחות שלי בעבודה.
(וישלח תשפ"ג)