כזה ראה ולא קדש

 

היה מקום, לענ"ד, לאפשר לראש הממשלה בנימין נתניהו, להיכנס לעובי הקורה של ההידברות. גם במחיר שיהיה לו רווח אישי מכך

חדל אש

דוגמטיות בעיניי היא תכונה נוראית. בכל תחום ובכלל זה דוגמטיות משפטית. אני מבין שחוק הוא חוק ואין לדיין/ לשופט/ ליועמ"ש אלא מה שעיניו רואות, אבל בעיניים שלי הפשוטות (ויש שיאמרו התמימות), יש זמנים ומצבים שגם שופט/ יועמ"ש יכול, אף צריך, להרים את ראשו מקודקס החוקים, התקנות והנהלים, ולבחון בראייה כללית יותר, ואז להחליט. אני מכוון ליועצת המשפטית לממשלה הנוכחית, גליה בהרב מיארה, שדחתה את בקשתם של פרקליטי נתניהו להתיר לראש הממשלה להירתם לקדם את פניית נשיא המדינה להידברות, לאחר שהורתה לו קודם לכן שלא להתעסק בנושא הרפורמה המשפטית. אני בהחלט מבין שלמעורבות של נתניהו בסעיפי הרפורמה יכולה להיות בהמשך השפעה, ואפילו גדולה, על ההליך המשפטי נגדו. ברור שזו הסיבה להתנגדותה למעורבותו. ובכל זאת. בעיניים שלי. נוכח המחלוקת והשסע הכל כך גדולים בעם, מחלוקת אמתית, ממש לשם שמים (איש איש ואמונתו שלו), מחלוקת הפוגעת בלכידות החברתית, בערבות ההדדית, קורעת משפחות וחברויות, עלולה לפגוע גם בביטחון ובכלכלה, נוכח כל אלה, היה מקום, לענ"ד, לאפשר לראש הממשלה בנימין נתניהו, להיכנס לעובי הקורה של ההידברות. גם במחיר שיהיה לו רווח אישי מכך. ולמה נתניהו? מכמה סיבות. האחת– ההשפעה העצומה שיש לו בתוך הליכוד ובחלק גדול מהימין. אם יש שם מישהו שיוכל להעביר אצל לוין וחבורתו איזושהי פשרה, זה רק נתניהו. השניה– הניסיון והיכולות הגדולים שיש לו. להערכתי, אין מישהו אחר בצד הימני של המפה שיוכל לעשות זאת. "במקום שאין איש השתדל להיות איש". זה נכון שחלק מראשי המאבק בצד שמאל ומרכז של המפה מתעבים את נתניהו, לחלקם אף יש חשבון ארוך ועגום איתו. אבל נראה שגם הם מבינים ש'עת צרה היא ליעקב' והם ייאלצו לבלוע את הצפרדע הזו. באמת של הדבר, ברוב סעיפי הרפורמה הפערים אינם תהומיים. עם ביטול האגו של הנציגים משני הצדדים, הסכמות הן עניין בר השגה. אין צורך להמציא את הגלגל. צריך רק לצמצם את ה'אני'. מצד כולם. לכולם הרי ברור שבסוף זה יקרה. אז למה, ריבונו של עולם, להוציא לכולנו את המיץ ולהוציא שם ישראל לשמצה כאן ובעולם? למה מחכים? (מזכיר, המדור נכתב ביום שלישי, ולוואי ועד שבת בעניין זה הוא יהיה היסטוריה).

דוד אמסלם, נעים להכיר

במגרש הפוליטי רה"מ בנימין נתניהו נחשב ל'לחיץ'. ראו כמה מהמינויים שלו לשרים/ות שלו יכל היה מוותר עליהם וחוסך לעצמו בושות. דודי אמסלם הוא אחד מהם, אבל נתניהו נלחץ מאיומיו והעדיף להמציא לו שר לענייני כלום במשרד המשפטים. שיהיה. השר ה-33 בקואליציה של 64. ועוד היד נטויה. אז אותו אמסלם, ביום שני השבוע, כשמחוץ לכנסת רבבות מפגינים, יום אחרי שנשיא המדינה קרא בנאום נרגש להידברות, אותו אמסלם 'שחרר' מטען נפיץ שהיה כלוא אצלו בבטן, ומעל הדוכן בכנסת אמר ככה: "תראו את החוצפה שלכם, את הבריונות. המאבק הזה הוא לא על החוקים, המאבק הוא על האם האליטה תמשיך לנהל את המדינה. האצילים ימשיכו לנהל את המדינה ואנחנו (המזרחים, מ.ז) נישאר הוואסלים. אתם לא נותנים לנו לנהל, בחיים לא נתתם – לא בביטחון ולא בפרקליטות. אני אומר לכם – אנחנו נעשה את המהפכה על אפכם ועל חמתכם, ומי שיעבור על החוק יישב בבית סוהר". אמסלם המשיך: "אתם לא מתביישים, ואנחנו נלך עם זה עד הסוף – זה התפקיד של הממשלה הזאת. אנחנו נלך עם זה עד שנביא את מדינת ישראל להיות מדינה דמוקרטית, ולא כפי שהיא היום – שאתם שולטים בהכול. תגיד לאסתר חיות שנגמרו הקלמנטינות, חוק זה חוק וכולם חייבים בפני החוק". ואז שוב פנה אמסלם למארגני ההפגנות: "תראו איזה אנרכיה אתם עושים היום, מסיתים להמרדה. השמאל הם האנשים הכי בריונים, הכי אלימים והכי שקרנים במדינת ישראל. אחד, מר חודק, קורא לירות. על מי אתה רוצה לירות? עליי? עם מאג או עם טנק? דן חלוץ, הרמטכ"ל הכי כושל שהיה במדינה, אומר לא לבוא למילואים כי הם הם שומרים עלינו ועובדים. שכחתי להגיד לך מר חלוץ, גם האחים שלי ואני עובדים. ועוד 2.5 מיליון איש עובדים. זה נכון שרובנו עובדים אצלכם בבתים ומנקים לכם את הגינות".

"כשראיתי את ההפגנה בלילה לא הבנתי מה נוצץ שם, ובסוף הבנתי שזה שעוני הרולקס של כל המפגינים, תראו כמה מרצדסים יש פה היום. איך אתם לא מתביישים?", הוסיף. כן, ח"כ אמסלם, אני מתבייש. אני מתבייש שאתה הולך להיות שר בממשלה שלי. אני בטוח שגם נתניהו לא גאה בכך, אבל הוא נלחץ ממך.

איום סרק

בכירים בסיעת יהדות התורה העבירו בשבוע שעבר מסר לראש הממשלה נתניהו- אם תוותר ברפורמה המשפטית, לא נישאר בקואליציה. אין לי ספק כי לו חיברו את ה'מאיימים' למכונת אמת, היא היתה נשרפת תוך שניות. החרדים יפרשו? לאחר שקיבלו כל מה שיכלו לפנטז עליו? הם, מיוזמתם, יחזרו לספסלי האופוזיציה המייבשת והמסתכלת? קשקוש בלבוש. אז למה היה מי שדאג לפרסם זאת? הצעה קונספירציונית: מי שהיה לו חשוב לפרסם זאת, הבין, כי אפילו נתניהו התחיל להבין כי הגיע זמן לאיזושהי הידברות/התקרבות עם מתנגדי הרפורמה, ולו כדי להוציא קצת את העוקץ מההתנגדות ההומנית שהולכת וצוברת תאוצה, והיה לו עניין לצנן את ההתעוררות של נתניהו למצב. בעיניים שלי, נתניהו מספיק חכם ומתוחכם שלא להיבהל מה"איום" לכאורה הזה של בכירים בסיעות החרדיות. בתחושה שלי, הוא צריך לחשוש הרבה יותר מכיוון הימין-ימין, שנתקל בלא מעט דחיות ועיכובים ביישום האג'נדה שלו.

אמרנו ולא התכוונו למה שאמרנו

האירועים פה מתרחשים בקצב סילוני, וסוגיית הצעת-החוק שהביאה ש"ס לקנוס בעשרת אלפים שקל ועונש מאסר על מי שיבוא בלבוש לא הולם או עם כלי נגינה לכותל, נשמעת היום כאילו תפסה כותרות במאה שעברה. אז לא. זה היה בדיוק בשבוע שעבר, בסך הכל. ואחרי קול רעש גדול של ש"ס, נראה כי ההצעה הזו תזכה לקבורת חמור, כמו שמגיע לה. ולמה? כי ראש הממשלה, נתניהו, התעורר כנראה והבין כי גם לגובה המקפצה יש גבול, ודאג להתייצב מול המצלמה (אוי, כמה שהוא אוהב את זה) ולהבהיר לכולנו ש: "שמעתי הבוקר (בחייאת, לא ידעת על זה לפני כן? מ.ז.) את הכותרות על הכותל ואני מבקש להרגיע וגם להבהיר: הסטטוס קוו בכותל, שיקר לכל עם ישראל, יישמר כפי שהוא היום. אני שוחחתי גם עם חבריי, ראשי הסיעות, ומקובל על כולם שהחוק לא יעלה כעת. וגם אם היה עולה הוא לא היה עולה עם סעיפים פליליים על לבוש או כלי נגינה שנכתבו לפני 40 שנה והם לא מקובלים על אף אחד. ולכן הכותל יישאר בדיוק כפי שהוא היום", ונאמר אמן (גם אם לא בדיוק ברור מה הוא הסטאטוס קוו). גם ש"ס, שהעלו את רעיון העוועים הזה לפתע אומרים- 'מה פתאום, בכלל לא התכוונו למה שאמרנו, זה בכלל משהו ישן מלפני 40 שנה ואפילו התכוונו לבטל את סעיף המאסר'. נו, שויין. סותר לגמרי את כל ההסברים שאמרו לפני שהתחוללה הסערה הציבורית. תשאלו, אז בשביל מה הם (ש"ס) היו צריכים את כל הבלגן הזה? דעת הפרשנים בתקשורת: איתות של דרעי לנתניהו על אי שביעות רצון יו"ר ש"ס מ(אי) הירתמותו של הבוס להעברת החוק שינטרל את זכות ההתערבות של בג"צ במינויו של דרעי בחזרה לשר. ואם תרצו דווקא, אז זה, ועוד ההתנהלות העצמאית של השר לביטחון פנים איתמר בן גביר במקום שמתבקשת היתה התייעצות לפחות עם רה"מ והקבינט, מצביעים, אולי, על חריקות בגלגלי הממשלה הזו. גם הממשלה הזו, הימין-ימין, שלכאורה הציפיות ממנה היו שתעבוד מתוך דיבוק חברים ותחזיק מעמד שנים הרבה. היום? כבר לא רבים חותמים על זה. והקלקולים צפויים להגיע דווקא מהצד הימין-ימין.

באים לעבודה, או לעבוד?

כאשר מינה רה"מ נתניהו את אבי מעוז לסגן שר החינוך במשרד ראש הממשלה והפקיד בידיו את האחריות לתוכניות גפ"ן (לימודי ההעשרה בבתי הספר), רעדו אמות הסיפים במדינה, נוכח החשש מה יעולל מעוז, הידוע בעמדותיו ההומופוביות ובכלל, לצאן קדויישים דרדקי מערכת החינוך בישראל. איזו שטיפת מוח יעביר להם. (בעיניים שלי: יש סיבה לחשוש). והנה, השבוע בא שר החינוך בכבודו ובעצמו, יואב קיש, ובמסיבת עיתונאים אמר, בין השאר: "לא יעזרו אלף פעם הסיפורים על אבי מעוז, אין לו שום סמכות במשרד החינוך. אמרתי את זה אלף פעמים, מערכת גפ"ן נשארה במשרד החינוך, תחת אחריות של שר החינוך". אז רגע, אז מה מעוז עושה שם? או אולי קיש סתם מנסה להרדים אותנו? או אולי קיש לא באמת יודע מה קורה במשרדו? ועוד שאלה, גם השרה החדשה גלית דיסטל־אטבריאן נשמעה השבוע מקוננת אצל יעקב ברדוגו כי אף שמונתה לשרת ההסברה, אין לה רכב, אין לה טלפון, אין תקציב ולו של עשרה שקלים במשרד. אז, ריבונו של עולם, בשביל מה את קמה בבוקר? לי זה הזכיר יותר את מייקל בורנשטיין ב'אני קונילמל': "אומרים שאני אינני אני אז מי אני בכלל, כי אם אני אינני אני אז מי אני בכלל".

מהיכן זורם?

כבוד יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, הגאון ח"כ רבי שמחה רוטמן שליט"א, איש מתון ונעים הליכות, כידוע, כפי שהוא דואג להראות לנו בדרך בה הוא מנהל את הישיבות של הוועדה החשובה בראשה הוא עומד, לא כל כך אהב את הריאיון שנתן אביחי מנדלבליט בו הזהיר מפני שפיכות דמים בישראל. רוטמן בתגובה קרא לכלוא את מנדלבליט, ככה, פחות או יותר. מודה, כשאני צופה ברוטמן בטלוויזיה או שומע את קולו, זיעה ניגרת ממני, נשימתי נעתקת ונגמרות לי המלים. מתרשם שהבן אדם חכם, מניפולטור לא קטן, וככל שמדבר בשקט, ככה מייחל שהסערה בעקבות דבריו בוא תבוא. מופע האימים של חברים באופוזיציה, השבוע בדיון הוועדה על הרפורמה, בייש את המתפרעים ששברו כל גבולות מיום היוסדה של הכנסת, בייש את הכנסת, בייש את כולנו, גם אם היו להם סיבות מעולות להתעצבן על יו"ר הוועדה, שלא איפשר להם כמעט לדבר, שהוציא מהדיון כל מי שלא נראה לו טוב בעיניים, ונראה היה זחוח להנאתו ממבוכתם. אביא בפניכם ציוץ שהעלה בתגובה אבי בניהו, אחד ש(מהיכרות אישית) כדאי להקשיב לו. בניהו על שמחה רוטמן: "חבר יקר, ‏התחרפנת. ‏אתה בפעם ראשונה 'במגרש המשחקים' והגורל סידר לך זרקור תקשורתי וציבורי רב עוצמה מסנוור, מסחרר וקטלני. ‏ואני נותן לך עצת חינם שקיבלתי מאיתן הבר ז״ל ושנתתי לא פעם לעצמי ולחבריי – לוודא כל יום וכל היום שהשתן זורם אצלך מהפופיק למטה ולא הפוך. ‏זה תנאי הכרחי להישרדות". וכדיי לסיים בטוב. ח"כ חדש, רק שבוע בכנסת, מאותה סיעה של רוטמן, אחד שבעברו היה בלגניסט גדול, צבי סוכות שמו (כדאי להכיר), ביום הסוער בכנסת, כשבחוץ רבבות מפגינים נגד רפורמת לוין, יצא החוצה לדבר עם מפגינים, להשמיע, אבל גם לשמוע. "היה לי חשוב לשמוע אותם ושהם ישמעו אותי", הסביר. רק לקוות שהישיבה שלו ליד חברי הכנסת הוותיקים ממנו והמבוגרים ממנו לא תקלקל אותו.

רכש מהסרטים

אני לא זוכר חבר כנסת או חברת כנסת שתוך זמן כל כך קצר מאז הושבעו לכנסת, זוכים לחשיפה כה גדולה כמו חה"כ טלי גוטליב ("אני עורכת דין כמעט 22 שנה… ואף אחד לא ילמד אותי") מהליכוד. ב'ארץ נהדרת' עלו על הפוטנציאל וחיש מהר הרכיבו דמות ממש קופי-פייסט שלה, עד שאתה מתקשה לקלוט מה האורגינל ומה החיקוי. כך או כך, לגברת המלומדת כנראה דגדג באצבעות הידיים, ובשעה שמרביתנו ישנו, היא עבדה. ישבה, חשבה, וצייצה לעולם את המסקנה שלה, לפיה נשיאת בית משפט העליון, אסתר חיות, אשמה בפיגוע הדריסה בירושלים, בו נרצחו 3 בני אדם. נוכח הביקורת לדבריה, גם מחבריי מפלגתה שלה, הבהירה הגברת (בריאיון לרדיו וויינט) כי היא לא חוזרת בה. "כשנשיאת העליון אומרת שאנחנו פוגעים בדמוקרטיה היא מעוררת את כל הכאוס, היא אומרת שהימין הוא סכנה לדמוקרטיה ומעוררת את האויבים שלנו מתרדמתם". סוף ציטוט מפי הגבורה. ושם, ברחוב עזה, יושב לו ראש מפלגתה, שהוא גם ראש ממשלתנו, שחרף החשבון האישי שיש לו עם הנשיאה חזות, שם בצד חשבונות אלה, ונוכח דבריי גוטליב הבהיר כי "מי שאשם בפיגוע הוא המחבל הפלסטיני ולא אף אחד אחר". תגובה ראויה. רק מקווה בשבילו, שנוכח תגובתו זו הגברת גוטליב לא תפתח מולו חשבון. כי כפי שהוכיחה, כשפיה יורה, זה בצרורות. לא בבודדת.

אקדח ולא של קפצונים

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, נכנס באטרף למשרדו, וטוב שכך. יש שם הרבה מאוד מה לשנות/ לתקן/ לשדרג. אני רק מקווה, שהחלטות שמתקבלות שם הן לאחר בחינת הנושא לעומק ולא ב'שלוף', העיקר להזיז כבר דברים. ניקח לדוגמא את הנחייתו, שהמדינה תאפשר לכעשרת אלפים איש בחודש להתחמש באקדח. עשרת אלפים בחודש!!! אני לא יודע כמה מהמחבלים הפוטנציאלים יירתעו מכך, אני בטוח שעקומת גניבות הנשק ומכירתו לעבריינים ולמחבלים, תעלה חדות, וההשלכות- ברורות. בעיניים שלי, הרצון להגביר את מספר החמושים המסתובבים ברחובות ברור. אבל לפני שמציפים את היישובים באקדחים, חייבים לבחון טוב טוב את מי מציידים באקדח, האם אפשר לסמוך על הגינותו ועל כך שלא ישתמש באקדח למטרות "משלו", האם יש לו בביתו מקום לאחסן את האקדח לבל יגיע לידיים של ילדים, וכדומה. מה שמתחולל בעניין זה בארה"ב, די בו כדי שנהיה מודאגים.

(משפטים תשפ"ג)