אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])מנגנוני הזיכרון האנושיים הם סלקטיביים ומתעתעים. פעמים רבות כאשר אדם נמצא באירוע מסוים בזמן אמת ותוך כדי התרחשותו – הוא מתייחס אליו באופן מסוים, וכאשר הוא נזכר ומתבונן באותו אירוע עצמו עשרות שנים אחרי – האירוע מקבל פרשנות אחרת לגמרי, פרופורציות אחרות, משמעות אחרת, ותופס מקום אחר בסל הזיכרונות של האדם.
לפעמים אירוע מסוים בזמן התרחשותו נראה זניח וחסר חשיבות- איזו הערה של מורה, משפט שאחד ההורים אמר בבית, איזו הצלחה קטנה או כישלון שולי, ניגון כלשהו, ריח של תבשיל, או איזה נוף מסוים- ואחרי עשרות שנים כאשר האדם מסתכל על חייו ממרומי גילו, והוא מתבקש להיזכר במשהו משמעותי בחייו, לפתע ייזכר דווקא באותה הערה של המורה, או במילה שההורים אמרו בבית, כאירועים משמעותיים ומכוננים בחייו.
אחד מה'סלנגים' הרווחים הוא ש'לחמור מראים חצי עבודה'. הרעיון מאחורי המשפט הזה הוא שלפעמים אתה רואה משהו ולא מבין אותו, ואז אומרים לך 'חכה, תראה את הכל ואת הסוף ואז תבין'. כאשר אתה רואה נגר דופק פה מסמר, ושם חותך עץ – אל תשאל שאלות מיותרות וטיפשיות. חכה עד שיסיים את מלאכתו ותראה את המוצר המוגמר, ואז תבין למה חתך כך את העץ ולמה דפק את המסמר בדיוק במקום ההוא.
ספר דברים, הוא סיכום קורות ימי העם עד הכניסה לארץ, וסיכום מנהיגותו של משה. מבין כל העצות והתובנות שאומר משה לעם בספר דברים הוא אומר משפט מפתח בפרשה: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ". כאשר אתם כעם תידרשו בעתיד לבנות את זהותכם על אדני העבר, אל תיזכרו רק בקטע קטן ומסוים מהדרך, יהא אשר יהא. תמיד, גם בחיים הפרטיים וגם בחיים הלאומיים תשתדלו להסתכל במבט-על על 'כָּל הַדֶּרֶךְ'. אז לפתע תיזכרו איך 'בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ ה' אֱלֹוקיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב'.
אז תיזכרו בעצם מה הייתה המטרה הסופית ומה היה היעד- 'כִּי ה' אֱלֹוקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת'.
שמעתי לפני זמן מה הרצאה בהיסטוריה, בה אמר ההיסטוריון שמה שיש היום לאדם הפשוט, בימים עברו לא היה אפילו למלכים. כמות האוכל, הזמינות לאוכל, ההיגיינה, המים הזורמים, יכולת התנועה וההגעה לקצווי תבל, הזמינות למידע וכן הלאה- כל הדברים הללו שנראים לנו כל כך פשוטים ויום יומיים, בימים של פעם גם מלכים היו יכולים רק לחלום עליהם.
בכל פעם שאני נכנס לסופרמרקט ורואה את הכמות והמגוון של סוגי האוכל השונים, בכל פעם שאני נכנס לקניון ורואה את כמות החנויות, העושר והמגוון של המוצרים השונים, בכל פעם שאני נוסע (או תקוע בפקק…) בכבישי ארצנו ורואה את הנופים, הכבישים, הערים הגדולות, נמלי הים והאוויר, בסיסי צה"ל, ומפעלי תעשייה שונים- מהיי-טק ועד תעשיה כבדה, ואני נזכר איפה היינו לפני 70-80 שנה באירופה, ולפני 500 שנה בספרד, וכן הלאה לאורך כל ההיסטוריה היהודית של אלפי השנים האחרונות, עולות לנגד עיניי פעם אחר פעם מילותיו של משה בפרשה- 'וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ'. אל תסתכל רק על 'חצי עבודה', על קטע מסוים מהדרך, אלא תראה את כל הדרך, את כל המהלך, את כל המגמה והכיוון, ואז, עם עיניים ולב לך, יתפרץ מתוכך- 'וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹוקיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".
(פורסם בפרשת עקב תשע"ט)
