אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])נושאים רבים הלקוחים ממרחב החיים שבין אדם לחברו מופיעים בפרשת 'קדושים': היחס למבוגרים ולזקנים, היחס לשכיר, להורים, לחלשים, לעניים וכן הלאה.
מעניין לדייק כיצד התורה מגדירה את האנשים השונים הסובבים את האדם, ומה היא מצווה על האדם כיצד לנהוג איתם. יש לאדם חברים ורעים [ריש בצירי]. כלפיהם התורה אומרת: "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ… לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ… וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ…". כלפי שכיר מצווה התורה: "לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר". כלפי חירש ועיוור האיסור הוא: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". כלפי עמיתך הציווי הוא: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". כלפי העם הציווי הוא "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ", וכן "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ".
בכל המארג הזה רק פעם אחת מוזכרת המילה "אח", וכלפיו הציווי הוא חד-משמעי ונוקב: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". יש כאן שלוש נקודות: האחת – זה שאתה שונא אותו, מה שלא תעשה, גם אם תכעס או תתעלם – הוא לעולם יישאר אחיך; השנייה – לא רק שלא תשנא אותו כלפי חוץ, אלא גם במעמקי לבבך תעבוד על כך שלא תשנא אותו. בשונה מכל הציוויים האחרים, רק על אח האיסור הוא אפילו על דברים שבלב – "בִּלְבָבֶךָ"; והשלישית – על אח לא נאמר ביטוי אנמי של תכבד, תעריך, אל תפגע בו וכו'. על אח, ורק עליו, מופיע ציווי ברור: "לֹא תִשְׂנָא".
יש הבדל מהותי בין לא להסכים לבין לשנוא. מחלוקות תמיד היו ותמיד יהיו. במקום שיש אנשים יש דעות שונות, גישות שונות, וממילא אי הסכמה. זה טבעי, ופעמים רבות אפילו מפרה וחיובי. בין אי הסכמה לשנאה עובר קו אדום בוהק. ממחלוקת מכבדת ולשם שמיים יכולים לצאת דברים טובים, משנאה לעולם לא ייצא משהו טוב. לעולם היא תהיה הרסנית ותכלה את כל הצדדים הכרוכים בה.
עבודה על מידת השנאה בלב היא עבודה מאתגרת. יסודה הוא תכונת הענווה. מי שיש בו ענווה יכול להבין שלא תמיד כל האמת אצלו, שייתכן שיש אמת גם בצד השני, שיש להשתדל לדון תמיד לכף זכות, ולהאמין שגם זה שאני לא מסכים עימו – כוונותיו טובות, ודעותיו נובעות מערכים שהוא מאמין בהם. כשאתה מבין שהוא אחיך, והנחת היסוד היא שגם הוא רוצה בטובת העניין, גם אם זה נראה לך שגוי, העבודה היא לכבות את אש השנאה ולקיים את כל הציוויים על הדרך הראויה לנהוג בה בעניינים שבין אדם לחברו. רק כך נגיע לחברה שראויה שיתממשו בה המילים הפותחות את הפרשה: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ".
