קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)פרשת כי תצא עמוסה מאוד במצוות. פסוק אחר פסוק אנו לומדים מצוות עשה ולא תעשה, בין אדם למקום ובין אדם לחברו, הכול מהכול. כאשר יש רצף של מצוות, מעניין להתחקות אחר סדר הפסוקים ולנסות ללמוד משהו מהתהליך.
הרצף הראשון- הפרשה פותחת ב"אשת יפת תואר" ולמעשה אומרת שגם בתוך כאוטיות של מלחמה יש גבולות וכללים. התורה מחייבת אותך לצאת מהרגש המפעפע בקרב ולבחון שוב האם ההחלטה לקחת את אותה אישה היא החלטה שאתה שלם איתה. בין השורות נראה שלקיחת האישה הוא צעד שאינו מומלץ. ניתן לראות זאת מהמשך הרצף- "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה." אם תיקח אישה נוספת בצורה נמהרת ורגשית מדי, בסופו של דבר תקים בית עם אישה שנואה. בית כזה יכול אולי להוציא מתוכו בן סורר ומורה שמתואר כמצווה השלישית ברצף. בנית תא משפחתי המבוסס על קנאה ותחרות לא יוביל לילדים מחונכים.
רצף שני מתחיל במצוות שילוח הקן- "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". המצווה שמאפשרת אריכות ימים מובילה גם למצווה שנייה של עשיית מעקה לגג ששומר על חייו של האדם שבנה בית חדש וממשיכה להגבלות שונות בזריעת שדה חדש ובדינים של בגד חדש. נראה, שלכל חידוש כזה בחיי האדם יש הגבלות שונות, חוקים וכללים. הקיום שלהם מוביל בהמשך לעוד התחדשות המזמנת אפשרות לקיום מצוות נוספות.
הרצף הראשון מתאר מציאות של "עבירה גוררת עבירה" והשני ל"מצווה גוררת מצווה". יש פה עניין רוחני המתבטא בכך שאדם נכנס למצווה או עבירה, הוא ייגרר להמשיך באותו הרצף.
אני חושב שגם בהיבט החברתי והפסיכולוגי, יש כאן סיבה ותוצאה. כאשר אנחנו עושים דבר מה מקולקל אנחנו מייצרים אצלנו בנפש וכן בסביבתנו אווירה רעילה שמזמנת אפשרות לרוע נוסף, לאפשרות ליפול שוב. אותו הדבר בכיוון ההפוך, כאשר עושים טוב, האווירה מדביקה עוד הזדמנות להתחדשות ולטוב נוסף.
כאשר אנחנו קוראים על ארגונים שנפלו, מדינות שהפסידו במלחמות וכדומה, ניתן לזהות רצף של החלטות כושלות. הטעות הראשונה הובילה למציאות חדשה שהזמינה כבר את הטעות השנייה.
בחודש אלול אנחנו עוסקים בתשובה וניתן לראות איך הרמב"ם נותן חשיבות עיקרית לווידוי. אני חושב שהאמירה בקול- "עשינו טעות, אנחנו צריכים לתקן", אמנם לא מעלימה את המעשה השגוי, אך מאפשרת עצירה והבנה של הסיטואציה. כך במקום "להיגרר", נחליט לעשות מעשה אחר, שאולי פחות טבעי אבל יכול להוביל לרצף חדש של מצווה הגוררת מצווה.
