סיכום תפקיד

ריח של החלפת משמרות באוויר. משה עומד לסיים את תפקידו ויהושע הוא שיכניס את העם לארץ.
הם סיימו אך עתה מערכת קרבות מוצלחת וסיכום משה עם שבטי ראובן, גד וחצי המנשה מעצים את התחושה שההתנחלות בארץ קרובה מתמיד.
זה הזמן שבוחר משה ל"סיכום תפקיד".
בתחילת דברי הסיכום שלו, משה מתמקד בשלשה נושאים: בסידורי המשפט שנקבעו בביקור יתרו, בחטא המרגלים שאירע לפני ארבעים שנה לערך ובמלחמות המוצלחות שזה עתה סיימו.
אם משה רבנו רוצה לסכם את ארבעים שנות מנהיגותו, רק אלו הנושאים עליהם נכון לדבר? איפה יציאת מצרים? איפה קבלת התורה, ומאידך גיסא איפה חטא העגל? איפה קרח ועדתו? ועוד ועוד.
מדוע הסיכום של משה חלקי ועוסק דווקא באירועים אלו?
נראה לי שלא מדובר בסיכום תפקיד רגיל. משה רוצה להתמקד דווקא בתחומים שבינו כמנהיג ובין העם ודווקא באסון שנבע כתוצאה ממשבר האמון בתחום זה.
מטרת הסיכום אינה לטובת ההיסטוריה. המטרה היא להשפיע באופן מיידי על יצירת האמון הנדרש בין העם ליהושע המנהיג הנבחר לקראת הכניסה לארץ ולהראות לעם מה עלולה להיות המשמעות של משבר נוסף.
משה מדגיש כי הוא מדבר מהזווית האישית שלו "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר".
הנושא הראשון הינו הסדר ההיררכי של המנהיגות והמשפט בישראל. יתרו הציע את השיטה והעם קיבל אותה. "ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דיברת לעשות".
משה מדגיש שכל מה שקרה קודם איננו מתוך הבחירה של העם. הוצנחתי על ידי הקב"ה להוציא אתכם ממצרים ולהביא אתכם להר סיני. את התורה קיבלתם בקריאת "נעשה ונשמע", וחטא העגל קרה כשלא הייתי בגיזרה בעת שחיכיתם לי. לכן, כל האירועים האלו היו לכאורה מחוץ להסדר ההנהגה שבין משה לעם.
אולם, מהרגע שהעם מקבל את משה כמנהיג, ניתן לצפות שיהיה אמון בין הצדדים ולפחות שבנושאים מהותיים לא יהיה משבר.
האירוע המרכזי, שהוא המכונן והמשברי ביחסי משה המנהיג והעם, הוא דווקא אירוע המרגלים. אין פה מצב של חוסר מים או אוכל שהביא לתלונה ואין פה חוסר בכלום. הכל זרם לפי התכנית. העם רצה לרגל את הארץ ומשה כמנהיג מסכים "וייטב הדבר בעיני".
אך מאז הכל הלך והסתבך עד לאובדן אמון מוחלט במשה כמנהיג, כישלון במלחמה בניסיון להיכנס לארץ ועונש הכיליון של כל הדור החוטא במדבר.
משה רואה בחטא המרגלים את השבר האולטימטיבי שבין עם למנהיגיו.
עתה יש דור חדש שבנוי אחרת מהדור שקדם לו, דור שרואה במשה את מנהיגו הטבעי. דור זה כבר חווה הצלחות במלחמות האחרונות, שבדיעבד יתברר שלא היו שונות במהותן ממה שמצפה להם בכניסה לארץ.
משה רוצה להשפיע על העם שלא להגיע למשבר דומה עם יהושע, לכן, בהמשך לפירוט חטאי ההורים בחטא העגל, הוא משבח את הדור הנוכחי על קבלת המנהיגות, למרות שגם הם חוו קשיים.
משה תובע מהדור הנוכחי נתינת אמון מלא ביהושע שמוביל את העם וה' איתו.
רואים אנו כי גם בסיום התפקיד של משה ובשיחת הפרידה הוא מקפיד שהמסר העיקרי יהיה הלימוד מלקחי העבר והשיפור הנדרש בעתיד, ולא התרפקות נוסטלגית והאדרת שמו שלו.
(דברים תשעז)