'מלחמה רב-זירתית'

המונח 'מלחמה רב-זירתית' הולך ונהיה שגור בפי הציבור. ממונח צבאי שהיה נידון בחדרי חדרים של כוחות הביטחון, לפני כשנתיים הוא התחיל לחלחל באופן הדרגתי לשיח הציבורי והחדשותי. ההערכה שהמציאות הנפיצה בגבולות, והפגיעה בהרתעה של צה"ל ומדינת ישראל בעקבות המחלוקת הקשה בעם, אמירות של סרבנות, והתניית תנאים לשרות במילואים, עלולים לגרום לאוייבנו להעריך שזוהי שעת כושר להרפתקה צבאית. שהגיעה השעה לתקוף ולצאת ל'מלחמה רב-זירתית'.

לאחרונה גם היו שטרחו להסביר לציבור, בפרוטרוט, מה המשמעות של המונח הזה. איך עלולה להתנהל המלחמה ה'רב-זירתית'. הם טרחו לפרט כיצד המדינה עלולה להיות מותקפת בו זמנית מכמה חזיתות: מלבנון – ע"י החיזבאללה באלפי טילים ליום, שעלולים לפגוע בעורף האזרחי, כשמקביל כוחות רגליים של החיזבאללה ינסו לחדור מבעד לגבול ולתקוף את ערי הספר בגליל. מגבול סוריה – ע"י מיליציות בעלות זיקה איראנית בירי טילים וכוחות רגליים שינסו לחדור דרך הגבול הסורי. מעזה – ע"י החמאס ושותפיו בירי רקטות ובכוחות רגליים וימיים שינסו לתקוף את יישובי העוטף. מיהודה ושומרון – ע"י כוחות של חמאס, ג'יהאד אסלאמי, ואף כוחות של תנזים, שעלולים לתקוף את הישובים ביהודה ושומרון ואף ישובים מעבר לקו הירוק, וכביש 6. מתוך הארץ הכפרים והערים – ע"י ערבים קיצוניים חמושים. בדומה למה שהיה במבצע 'שומר החומות בערים המעורבות, שיתקפו אוכלוסיה ויחסמו צירים בצפון ובדרום כדי למנוע מכוחות צה"ל להגיע לחזית. בנוסף על כך עלולים גם לירות טילי שיוט כלי טייס בלתי מאויישים וטילים ארוכי טווח לעורף מאיראן כפי שראינו לאחרונה במלחמה באוקראינה. ויש סכנה של ירי גם מתימן.

צויין על ידם שמלחמה מסוג זה עלולה ליצור איום חמור על מדינת ישראל. עלולה לגרום לפגיעה קשה מאד בעורף, לנפגעים ולפגיעה בתשתיות, בהיקפים שונים ממה שידענו במלחמות קודמות.

יש שהביעו התנגדות לפרסום ולחשיפה של הציבור לסכנות ה'מלחמה הרב-זירתית'. לדעתם חשיפה זו עלולה לגרום לתבהלה לא מידתית בקרב הציבור ואף לפגיעה בשגרה ובמגמת הצמיחה. מאידך גיסא, יש המצדדים בפרסום הסכנות של 'מלחמה רב-זירתית' כ'קריאת השכמה'. לדעתם חייבים להכין את הציבור מבחינה תודעתית לאפשרות זו כדי שאם חלילה היא תקרה הוא לא ייתפס מופתע, וכמו כן כדי להאיץ את ההכנות הנדרשות בכל התחומים כדי שכל המערכות והגופים לא יהיו שאננים וייערכו עד כמה שניתן לקראת אפשרות מסוג זה. אלה גם מזכירים את חוסר המוכנות וההפתעה שהיתה במלחמת יום הכיפורים, ומבקשים להפיק ממנה את הלקחים הרלוונטיים.

גם אנו מבקשים לתרום לשיח הזה בקריאה ציבורית, בשעה של מחלוקת ציבורית חריפה. האיומים על מדינת ישראל הם איומים אמיתיים ולא מדומים. הם אינם מבחינים בין אלה ש'בעד' ואלה ש'נגד'. חשוב להתווכח לגופו של עניין. למתן את הלהט, להוריד את גובה הלהבות, ולמנוע את ליבוי השנאה. לנוכח איומים אלה עלינו לחזק את האחדות ואת המשותף למרות חוסר האחידות וחילוקי הדעות, בדומה למה שהיה בערב מלחמת ששת הימים. השבוע לפני 56 שנים.

בפרשה מנגידה התורה בין מה שעתיד לקרות "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וגו'" (ויקרא כו ג), ובין מה שעתיד לקרות במקרה "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וגו'. וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וגו'" (שם יד-טו). ביניהם: "וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף. וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם" (שם לו-לז). "כי זה מדבר בפירוד לבבות המצוי בישראל יותר מבכל האומות, כמו שנאמר 'ואתכם אזרה בגוים'. כמזרה שאין אחת דבוקה בחברתה, כך ישראל גם בהיותם בארץ אויביהם הם מפורדים איש מעל אחיו! אף על פי שמדרך הגולים לנחם זה את זה, אבל ישראל אינם כך שהם מפוזרים ומפורדים אף בהיותם בגולה וכל אחד דוחף את חבירו בחזקת היד ומבקש להדיחו ממצבו להתגולל ולהתנפל עליו וכו'. על כן המשילם כאן לעלה נדף, כי העלה חלוש מאוד ונדף מחמת הרוח הנושב בו, ואף על פי כן כל עלה דוחף את חבירו ומכה בו, כך כל איש מישראל בגלות דומה לעלה הנידף מפני רוח" (כלי יקר שם).

"וכשלו איש באחיו" זו טרגדיה של  עם שלמרות מצב המלחמה, במקום שיסייעו איש לאחיו- איש מכשיל את אחיו. שתבוסתו בקרב נגרמת לא ע"י אוייב, אלא ע"י אח קרוב ושאר בשר.

המענה לכך נמצא בתחילת הפרשה, מכוחו של התיקון הרוחני: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וגו', וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם וגו', וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וגו'. וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם וגו'. וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב"ש (ויקרא כו ג-ח). האחדות, הרעות, האחווה ואהבת החינם ייהפכו למכפיל עוצמה לאומית, ויביאו לסייעתא דשמייא, ולהרתעה, שתגרום לאויבים לזנוח את חלומותיהם. "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד".

(בהר בחוקותי תשפ"ג)