מהי צורת השלטון העדיפה?

המשטר המועדף בישראל הוא משטר שהעם מסכים לו, ובלבד שהמנהיג יהיה נאמן לייעודיו האמיתיים של עם ישראל

במסכת סנהדרין [קב ב] מספרת הגמרא שרב אשי שאל את המלך מנשה: מאחר והייתם חכמים גדולים כל כך, מדוע עבדתם עבודה זרה? ועל כך השיב לו מנשה: אילו היית חי בתקופתנו, היית מגביה את שולי גלימתך שלא יפריע לך, והיית רץ אחרינו לעבוד עבודה זרה. יש בסיפור הזה דוגמא לתופעה של ציבור ההולך בעיניים עיוורות אחר האופנה השולטת, והתופעה הזו חוזרת על עצמה במהלך ההיסטוריה, שחסידים שוטים מקבלים בלי בקורת ובלא להבחין בשקר ובחסרונות המצויים באידיאות המציגים בפניהם. כך נהגו לפני יובל שנים רבים מאחינו היושבים בציון עם הקומוניזם שראו במנהיגו סטלין, שהיה רודן ורוצח המונים, את 'שמש העמים'. והדבר חזר על עצמו בימינו לגבי "תהליך השלום של אוסלו" שרבים וטובים נהרו אחריו בעיניים עיוורות, והוא הדין לניצול הציני של ה"דמוקרטיה" שנוכלים בהבטחות שווא משתלטים עליה כדי לעוות ולסלף את רצון העם, ולאור ניסיון הדמוקרטיה כפי שהיא מיושמת בתקופתנו נוכל להבין יותר את מה שכתב מייסד הציונות המדינית ד"ר בנימין זאב הרצל ביומנו [חלק א – כט בסיון ה'תרנ"ה] על הדמוקרטיה: "אני מתנגד לדמוקרטיה, מפני שאינה יודעת מדה, הן כשהיא מהללת והן כשהיא מחללת ומביאה לידי פטפוטי פרלמנט ולסוג המכוער של פוליטיקאים רודפי בצע… הדמוקרטיה היא שטות מדינית היכולה להתקבל רק על לב ההמון בשעת התרגשות של מהפיכה". והדברים הנוקבים הללו שנכתבו למעלה ממאה שנה מתגלים מפעם לפעם גם בחיים הפוליטיים שלנו בכל שיקרם ועיוותם.

שאלת התורה והדמוקרטיה עולה מפעם לפעם על סדר יומנו, היא מעמידה בפנינו את השאלה: האם לפי התורה יש עדיפות לצורת שלטון מסוימת? לכאורה צורת השלטון המומלצת עפ"י התורה היא ה"מלוכה", ככתוב: "שום תשים עליך מלך" [דברים יז טז]. שהרמב"ם במניין המצוות שלו [עשה, קעג] מונה אותה כמצות עשה, כמו שכתב: "הציווי שנצטווינו למנות מלך מישראל שיאחד כל אומתנו וינהיג את כולנו, והוא אומרו יתעלה: 'שום תשים עליך מלך'". אבל אין הדבר פשוט כל כך שהרי בפרשת־המלך מקדימה התורה ואומרת: "כי תבא אל הארץ… ואמרת אשימה עלי מלך", מה שמורה שהדבר תלוי בהסכמתו ובבקשתו המוקדמת של העם. ועל כן כתבו רבים מרבותינו שהכתוב: "שום תשים עליך מלך" אינו חובה אלא רשות, כמו הירושלמי [סנהדרין סוף פ"ב]: שדרש את הכתוב: 'שום תשים עליך מלך' – 'אשים' אין כתיב (שהיה משמע שרצון הקב"ה הוא להשים המלך – "פני משה") אלא 'תשים', דאת שוי עלך (שאתה תשים עליך)". וכך מפרש רס"ג: "שום תשים – מותר לך" והראב"ע כתב: "שום תשים – רשות". והספורנו מבאר זאת: "והיה הרשות במינוי המלך כמו רשות ב'יפת תואר'".

וגם מפרשי הרמב"ם כמו הרדב"ז [הל' מלכים פ"ג ה"ח] כתב: "והאי מלך היינו שהומלך על פי נביא או שהסכימו עליו כל ישראל, אבל אם קם איש אחד ומלך על ישראל בחזקה – אין ישראל מחויבים לשמוע אליו, והממרה את פיו לא נקרא מורד במלכות". יתר על כן, הסכמתו של העם אינה נדרשת רק לעצם מינויו של המלך, אלא היא גם הקובעת את היקף סמכויותיו של המלך, כמו שכתב החתם סופר [תורת משה, עמ' לו ב]: שהעם "יכולים להתנות עם המלך שעל מנת כן אנחנו מקבלים אותך". ומפני זה כתב מהר"ץ חיות במאמרו "דין מלך ישראל": שמשפטי המלך הם התקשרות בין העם והמלך, והסכמתו של הציבור היא רק למען תועלת הכלל, ואם ינצל המלך את שלטונו לצרכיו האישיים ולא לתועלת הכלל הוא פשע שיש בו משום גזל ורשע ולכן נאמר לאחאב: 'הרצחת וגם ירשת'".

בסיכום: אפשר לומר שהמשטר המועדף בישראל הוא כל משטר שהעם מסכים לו, ובלבד שהמנהיג המושל יהיה אדם מוסרי הנאמן לייעודיו האמיתיים של עם ישראל ורותם את השלטון לקידום יעודים אלו, ולנגד עיניו טובת הציבור בלבד, כל משטר שיש בו מרכיבים אלו הוא הראוי לבוא בקהל.

(שופטים תשפ"ג)