הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)
לפי הסיפור של ספר דברים, שרי העם צריכים לצמוח מלמטה, מן העם
מי ממנה רבנים בעם ישראל? האם הציבור ממנה את הרבנים או שמא הם ממונים עליו מלמעלה?
אולי ניתן לזהות את המינוי הראשון לתפקיד "רבני" בתורה בעת היציאה ממצרים. משה רבנו מונה על ידי א-לוהים לתפקיד המנהיג, שיגאל את עם ישראל ממצרים וייתן לו בהמשך את התורה. היה זה מינוי שהגיע מגבוה ו"הונחת" על העם. ועם זאת, אנו רואים שמינויו היה מותנה בקבלת העם. משה אומר לא-לוהים "והן לא יאמינו לי", ומשום כך א-לוהים מוסר בידיו אותות כדי שיעשה אותם בפני העם. התוצאה הייתה שהעם האמין וקיבל עליו את שליחותו של משה.
לכאורה, כל הסאגה הזו הייתה מיותרת. האם אי אפשר היה להביא את עשר המכות מבלי שהעם יקבל את מנהיגותו של משה? האם אי אפשר היה לשחרר את ישראל מבלי לקבל את אמונם? והרי ברגע שפרעה יוכנע, עם ישראל כולו יצא. אף על פי כן, אנו רואים שהיה כאן עניין מיוחד שהעם יאמין וישמע. לאמר: גם מנהיגותו של משה הייתה זקוקה להסכמת העם.
את כפל הפנים של המנהיגות אנו מוצאים גם בהמשך. כאשר יתרו מגיע אל מחנה ישראל לפני מעמד הר סיני, הוא רואה את משה שופט את עם ישראל מן הבוקר עד הערב. עצתו למשה היתה "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי א-לוהים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות". המינוי כאן נעשה על ידי משה לבדו. הוא מאתר את האנשים והוא ממנה אותם על העם ("ושמת עליהם").
גם במהלך המסע במדבר, כאשר משה מתקשה לשאת את משא העם, אומר לו א-לוהים לקחת שבעים זקנים אשר ישאו איתו במשא העם: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו". שוב, איתור האנשים נעשה על ידי משה וכך גם המינוי שלהם.
לעומת זאת, בספר דברים, כאשר משה מספר מחדש את קורות בני ישראל במדבר, הוא מצייר את מינוי השופטים בצורה שונה לחלוטין:
"הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם. ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות. ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות ושוטרים לשבטיכם".
שימו לבכם לשינוי שחל כאן. ראשית, מינוי השרים נעשה מתוך דיאלוג בין משה ובין העם. משה מציע לעם את האפשרות שהוא ימנה שרים עליהם, ורק לאחר שעם ישראל הסכים ואמר "טוב הדבר", משה עשה זאת. שנית, איתור האנשים נעשה על ידי העם ולא על ידי משה. "הבו לכם אנשים", אומר להם משה, כמי שמטיל את המשימה עליהם. שלישית, רשימת הדרישות אינה כפי שהיה בעבר. אם יתרו אמר לו למצוא אנשי חיל ואמת, משה אומר שעליהם להיות חכמים ונבונים, ובעיקר "ידועים לשבטיכם". מפרש רש"י:
"שהם ניכרים לכם. שאם בא לפני מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא; אבל אתם מכירין בו, שאתם גדלתם אותו".
כלומר, לפי הסיפור של ספר דברים, שרי העם צריכים לצמוח מלמטה, מן העם. העם צריך להכיר אותם, וזה מה שיגרום לו לנהוג בהם כבוד ויראה (ראו רש"י שם).
כיצד אפשר ליישב את הסיפורים זה עם זה?
דומני שהתשובה טמונה בפער הדורות. דור יוצאי מצרים היה דור של עבדים. הם היו רגילים לסמכות ולמנהיגים שמונחתים עליהם מלמעלה. לעומת זאת, הדור של ספר דברים הוא דור של עם חופשי שגדל במדבר. דור זה לא מקבל על עצמו בקלות סמכות ומנהיגים שמונחתים מלמעלה. דור זה נדרש להצמיח את מנהיגיו ולקבל אותם עליו, גם אם הם ממונים על ידי משה.
אם הסבר זה נכון, קל ללמוד מכאן מה המודל הנכון לימינו, בהם אנו חיים כחברה חופשית ומודרנית. אך כיצד הדבר בא לידי ביטוי בהלכה? על כך נרחיב ברשימה הבאה.
(שופטים תשפ"ג)
