אין לך פרשה העוסקת ב'ארון הספרים היהודי' כמו פרשתנו, ובמיוחד בצירוף הזה של הספר והארון, כמו הכתוב: "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכוהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה'." וכן הפסוק: "תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם". ובמיוחד הכתוב: "לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם והיה שם בך לעד". גם מצות כתיבת ספר תורה מקורה בפרשה שלנו מהפסוק: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל". כמו שכתב הרמב"ם: "מצות עשה על איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, שנאמר: 'ועתה כתבו לכם את השירה', כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו, ואע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו".
מצות כתיבת ספר תורה בימינו אינה מצטמצמת בכתיבת חמישה חומשי תורה על קלף אלא היא כוללת כתיבת כל ספרי הקודש, כמו שכתב הרא"ש: "מצות כתיבת ספר תורה לא נאמר אלא לדורות הראשונים שהיו כותבין ספר תורה ולומדים בו, אבל בזמן הזה שכותבים ספר תורה ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים – מצות עשה על כל אחד מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהם הוא ובניו, כי מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד, ככתוב: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם". וכדברי הרא"ש נפסק בשולחן ערוך [יו"ד סימן ע"ר ה]: "והאידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן". והנה כתיבת ספרים אינה מיוחדת בישראל, ספרים נכתבים בכל העולם כולו ואצל כל העמים, ואם זאת אין לנו בכל העולם, ולוא עם אחד, שיש עליו מצוה לכתוב ספרים, ולא בכדי נקרא עמנו בפי אומות העולם: "עם הספר".
בעת האחרונה גוברים הקולות לשיבה אל "ארון הספרים היהודי", אבל האמירה הזו מתעלמת מההגדרה המדויקת מהו "ספר יהודי", האם מספיק שכתב אותו סופר ממוצא יהודי, באין חשיבות מהו תוכנו של הספר, או מספיק שהוא כתוב באותיות עבריות, או שספר יהודי נקבע לא רק לפי הסממנים החיצוניים שלו אלא דווקא לפי תוכנו, שיש בו מהייחוד היהודי?
במכתבו לוועידת רבני אירופה כותב להם הרב יחיאל יעקב וינברג: "אין לנו יהדות אחרת אלא זו של תורה ומצוות המבוססת על תורה שבכתב ותורה שבע"פ, זו שנתגבשה, נתבהרה ונתבררה בתלמוד ובשולחן ערוך. רק יהדות זו היא היהדות ההיסטורית של עם ישראל. יהדות זו התגלמה בחיים המציאותיים של עם ישראל במשך כל הדורות והיא שעשתה את פזורי ישראל בארצות שונות ותחת שלטונן של תרבויות ושפות זרות לחטיבה לאומית מיוחדת בצביונה ומוגדרת במהותה הרוחנית והנפשית. 'יהדות' זו לבדה היא שיצרה את היצור הנפלא ששמו "עם ישראל" המהווה גוש ניכר ונראה בתוך כללות האנושיות הנפוצה על כדור הארץ. זו היא היהדות שעיצבה את דמות האומה ודמותו של כל יחיד מישראל וזו שהכשירה אותם לעמוד בניסיון מאבק הדורות, להתגבר על כל מיני פורעניות, טביחות, הריגות ושריפות בהמון, ולמסור את הנפש בעד קיומה של מורשת קהלת יעקב."
אמנם הראי"ה קוק בפירושו עין אי"ה [שבת כו א, סוף אות עז] מרחיב שם את ההגדרה של ארון הספרים היהודי, והוא כולל בה גם מחשבה שהיא חילונית מיסודה, אבל מרוממת בתוכנה את הנפש מהשפלות הבהמית, ומעוררת את האדם לערכים המונחים ביסודות התורה וההולכים בדרכה, גם את המחשבות הללו אין להרחיק אלא לקרבם ולחזקם, ולהחשיבן בכלל ארון הספרים היהודי.