מה מגדיר את הנר?

הנשמה אינה יכולה להתייאש, אולם היא תלויה במעשה התיקון של האדם המארח אותה

הנר מורכב לפחות משני חלקים עיקריים, גוף הנר ופתילתו. הפתילה יונקת את כוחה המאיר מגופו של הנר. ככל שגופו של הנר גדול יותר כך הפתילה תדלק יותר. ובכן, מהו נר? גופו או פתילתו? זו שאלה פילוסופית/אמונית. זאת משום שהנר הוא אלגוריה לנשמת האדם, זו הנדרשת בימים רגילים וביתר שאת בימים אלו, לתקן.

רבי ישראל מסלנט זצ"ל, אבי תורת המוסר, סיפר את מעשה הסנדלר המפורסם. בשעה מאוחרת ראה רבי ישראל את הסנדלר עדיין רוכן על עבודתו. "האם לא כדאי שתלך כבר לישון"? שאלו רבי ישראל. "רבי, כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן", השיב הסנדלר במשפט שנכנס לפנתיאון הלאומי שלנו. הוא מולחן, מסופר ומשובץ באין סוף אמירות חסידיות ובכלל. רבי ישראל אימץ משפט זה כמוטו לחייו בפרט ולתורת המוסר בכלל.

ה'נר' הוא נשמת האדם ("נר השם נשמת אדם..", משלי כ, כז), ומעשה התיקון הוא עוד מעשה טוב. הגישה הפסימית לחיים, אפשר שתצדק לפעמים בהקשרה הגשמי, אולם, לעולם לא תצדק בהקשרה הרוחני. שם, על פי חידוש זה, ניתן תמיד לתקן. כל זמן היותנו על פני האדמה תמיד נוכל להיטיב דרכנו, לשוב, ולהתקבל ב'זרועות פתוחות'. הנשמה אינה יכולה להתייאש אולם היא תלויה במעשה התיקון של האדם המארח אותה.

עתה, ממרומי היכלו מגלה לנו הסלנטר את סודו של ה'סנדלר'. וכך הוא אומר: "וזו עומקה (של האימרה הנ"ל, ח.ג) נתבהר בי ואני בעליונים". המלה ס.נ.ד.ל.ר  מרמזת לדבריו "על הסדר הנצרך מעם שמונת חלקי הנשמה". המלים: סדר, נר ושמונת חלקי הנשמה (ל.נ בגימטריה קטנה), מצויים בתוך המילה ס.נ.ד.ל.ר. גופו של הסנדלר מבצע את התיקון (=גופו של נר), ברם, התוצאה ניכרת על היצירה עצמה על הסנדל (=הפתילה). גופנו מספק את האנרגיה הנדרשת לתיקון אבל מושא התיקון הוא הנשמה על חלקיה.

דברים דומים אנו מוצאים בתורת המידות של 'הנשר הגדול', כדי שתהיה שלהבת עולה מאליה, יש חובה גם בקיומו של גוף הנר עצמו ואף הוא זקוק להגנה מפני הרוחות. וכי קיימת בנמצא שלהבת ללא גוף של חומר המחייה אותה?

מהו גופו של הנר בנמשל? "זהו כוח העמידה מעם יראת השם אל מול רצונו ועבודתו, זהו הכוח אשר שומר איתנות הנר אל מול רוחות מנשיבות אשר על אורו. וזהו כוח העמידה יחזק את אורו מלהבות". כאשר גופו של נר יהיה חזק ומוגן גם השלהבת תהא עולה מאליה.

נמצאנו למדים כי התיקון כל זמן שהנר דולק, משפיע אמנם בסופו של דבר על הנשמה אך תחילתו מעבודה של גשמיות ממש, עבודה על מידותיו של האדם, ואי אפשר לו לזה בלא זה. הנר הדולק במשל הוא זה אשר מאפשר את המשך העבודה, חיוניותה של הנשמה היא אשר מדרבנת אותנו לתקון המידות.

ברם, לפסוק זה יש המשך: "נֵ֣ר ה' נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם חֹ֝פֵ֗שׂ כָּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן". הרד"ק מפרש את כל הפסוק כך: נר ה' נשמת אדם – הנשמה המשכלת היא בגוף האדם כמו הנר בבית, שיגלה כל מה שבתוכו, כי היא הנר שהקדוש ברוך הוא חופש כל חדרי בטן. ויש לפרש: השגחת השם והבטתו היא אפילו בנשמת האדם, ויודע כל מחשבותיו".

זהו כיוון מחשבה שונה, הנר והפתילה הם הגוף והנפש בהתאמה. הנשמה ממלאת תפקיד של גילוי עולמו הפנימי של האדם בדומה לתפקיד הנר בהארת הבית. למעשים הפיזיים יש רשמים גם לא מודעים על העולם הפנימי שלנו, על נשמתנו. הנשמה על פי הרד"ק מגלה, אפשר אפילו לאדם עצמו, את עולמו הפנימי הנסתר. הנשמה היא 'נייר הלקמוס' שלנו. בהיותה יסוד רוחני מזוכך, גם המעשים וגם המחשבות נרשמים בה אם נרצה ואם לא נרצה.

gabihazut.co.il

(האזינו תשפ"ד)