למה ראש השנה מגיע לפני יום כיפור?

עשרת ימי תשובה מעניקים את זמן ההסתגלות ההכרחי – או אז יגיע הלב בהכנעה ליום הקדוש

שורת ההיגיון אומרת כי יום כיפור צריך לנעול את השנה הקודמת וראש השנה לפתוח את השנה החדשה. בדרך זו נגיע אל ראש השנה החדשה אחרי שעברנו זיכוך, תפילה רחמים וכפרה. אכן כך שאל הגר"י בלאזר זצ"ל בשם הגר"י סלנטר זצ"ל: "מדוע לא צווה הקב"ה לעשות יום הכפורים מקודם, ואחרי שטיהרו מעוונותיהם יעשו ראש השנה ואז יוכלו לזכות ביום הדין לשנה טובה וברכה"?

בשמו של הסלנטר מובאת התשובה הבאה: ליבו של האדם אינו נפתח בבת אחת, זוהי פעולה איטית המתרחשת בשלבים. סליחות ותקיעות שופר עשויות לפתוח את סגור הלב הקשה. עשרת ימי תשובה מעניקים את זמן ההסתגלות ההכרחי; או אז יגיע הלב בהכנעה ליום הקדוש. זוהי מעין תשובה פסיכולוגית.

המעבר מימי החול הבנאליים אל היום הקדוש בשנה אינו יכול להיות פתאומי ומהיר. תלמידי הישיבות חווים את ההרגשה של 'אלול' כבר מראש חודש, הרגשה שהולכת ומתעצמת.

בתשובתו מתייחס הסלנטר גם להיבט אחר, יסוד המעבר מדין הגשמיות: 'בני, חיי, ומזוני', הנדונים בראש השנה אל הנשגבות הרוחנית של יום כיפור בו נדונות נשמותינו. "כאשר האדם יחם לבבו בבקשתו הגשמית אולי יוכל לצעוד הלאה אל הרוחני".

כך או כך, הסברים אלו מתייחסים אל המימד הפסיכולוגי של התשובה. הקב"ה ריחם עלינו והפך את סדר המועדים הללו כדי להיטיב את סיכויינו לעמוד בדין. לו יום כיפור היה קודם לראש השנה, אדם שהיה עובר את חווית יום כיפור ללא השפעה אמיתית על יצרו, היה עניין זה עצמו מתווסף לו לדינו והיה חלילה מחמיר את מצבו ואת מצב נשמות ישראל.

אפשר להשיב על שאלה זו בבחינה מדוקדקת יותר של שתי בחינות, מהות הכפרה ויום כיפור עצמו. כאשר אדם חוטא הוא עושה זאת בתרתי. הוא פוגע בעצמו בבחינת 'טמטום הלב' והוא גם גורם לחילול השם. גם אם הוא אנוס ואינו פוגע בעצמו הוא בכל זאת הביא עבירה לעולם וגרם לחילול השם. לא תמיד אנו מבחינים בין שני מישורים אלו הקיימים בכל המצוות, עשה ולא תעשה.

תהליך הכפרה מקביל אף הוא לשתי בחינות אלו. כפרה לאדם בשל היותו אדם ובשל 'טמטום ליבו' היא כפרת 'גברא'. כפרה על חטאי האדם היא כפרת 'חפצא'. חטא ה'חפצא' מתרחש גם אם האדם אנוס והוא פטור מדין שמיים, אבל הוא בכל זאת יצר שינוי (לא חיובי) בעולם.

לכאורה, למאן דאמר כי 'עיצומו של יום מכפר' גם לאלו שאינם שבים, ניתן היה אולי לומר כי 'עיצומו של יום', מכפר על תוצאות 'שתי הבחינות' הללו, למה אם כן לא צוותה תורה על קיום יום כיפור תחילה?

גם למאן דאמר כי 'עיצומו של יום מכפר' גם לאלו שאינם שבים, הסדר של  ראש השנה ולאחריו יום כיפור הוא סדר מתחייב. יום הכיפורים עושה מעין 'ויש' ו'פירמוט מחדש' של המערכת הרוחנית הפנימית של האדם וגם של השפעת חטאיו בעולם. לפירמוט זה יש גם 'חסרונות' ברמה המטאפורית. הוא משמיד את הנתונים הקודמים והוא 'יקר יותר' במונחי הידע. את ה'פירמוט מחדש' אנו מבצעים במערכת רק אחרי שהמערכת יצאה מאיזון והיא בחוסר תפקוד ועדיף לפעמים לבצע תיקון ולהמשיך בעבודה הרגילה.

ראש השנה ועשרת ימי תשובה הם ניסיונות תיקון והכנה לפירמוט הגדול שבו יבוא, בין אם נרצה בכך ובין אם לא נרצה בכך.

ודוק, הליקויים של ה'חפצא' וה'גברא' המצטרפים בעשרת ימי תשובה, מעצימים את גודל החטא, דווקא בשל תכונותיהם של הימים הללו. בימים מלאי הוד אלו אנו נבחנים ב'תרתי', ברמת הקפדה גדולה יותר אבל גם בשערי תשובה פתוחים לרווחה לכל מאן דבעי. באמתחתנו, בתודעתנו ובידיעתנו, נמצא יום הכיפורים הקדוש מכל. הוא מצטייר כמענה אולטימטיבי למציאות בעמק הבכא, הוא מאפשר בעצם קיומו את הכפרה השלימה.

(ראש השנה תשפ"ג)