רחימי אלינור (יוצרת וכותבת תוכן, מעצבת גרפית, er1313@gmail.com)אני הולכת לפתוח פה משהו שלא כל כך קל לי לפתוח. כן כן, אפילו לי זה קשה. כבר כמה חודשים, אני מתבשלת עם עצמי אם לעבור הליך של שימור פוריות. מתלבטת ומתחבטת, והתחלתי גם לברר על מה זה באמת אומר. גיליתי שבגיל 38 בקופת חולים כללית אין סבסוד, ורק הפרוצדורה של השאיבה עצמה עולה 7,000 שקלים בלי כל הזריקות. כן, 10 ימים שבהם את מזריקה לעצמך יום אחרי יום אחרי יום. לבד. עם הורמונים שמשבשים ומנפחים ומחרפנים אותך רגשית. ככה סיפרו לי כמה נשים שעברו את זה.
לצערי, אין היום ליווי באמת אמיתי לתהליך, ממה שראיתי. היחידים שמלווים הם מכון פועה, וגם שם הבנתי שאין ליווי של רופאת נשים למקרה של שאלות במהלך ההליך כדי להרגיע.
אבל ברור שכולם ידחפו אותך לעשות את זה כאילו זה בקטנה. כאילו זה סתם איזה חיסון. אז לא, זה תהליך שלם, עם תופעות לוואי, ולעיתים צריך לעבור אותו יותר מפעם אחת. לא לכולן יש כסף לזה כשהן צריכות לממן לבד שכר דירה במחירים בלתי נתפסים, ולא לכולנו יש אימא שתוכל ללוות אותה לבדיקות ולשאיבה.
אז אני רוצה לפנות למי שנמצאת עכשיו לפני ההליך: את כבר יודעת מה זה אומר ומה כנראה מחכה לך. כל רגש הוא לגיטימי, גם פחד. בטח במדינה כל כך רגישה כמו שלנו עם מלחמות. את חזקה ואת תעשי את זה. ובגלל שזה תהליך כל כך מורכב, שימי לב שאת עושה אותו רק כשאת רוצה ומוכנה פיזית ונפשית ויש מי שמלווה אותך.
הפנייה השנייה שלי היום היא לאימהות של הרווקות שעוברות את ההליך הזה. אני יודעת שרבות מכן קוראות אותי פה, אז אנצל את הבמה הזו כדי לבקש מכן: תשתדלו להיות יותר מכילות וסבלניות. אני יודעת שאתן אוהבות את הבנות שלכן, אבל לפעמים מרוב רצון לעזור מה שעובר הלאה זה סתם לחץ, חרדות והרגשה שאנחנו לא מספיק טובות.
אבל אתן גידלתן אותן, אז הן חייבות להיות מופלאות! זכרו: לכולנו מגיע לאהוב ולהיות נאהבות בלי תנאי. כי אהבה שתלויה בדבר, בטל דבר – בטלה האהבה.
