אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')פרשתנו מקפלת בתוכה את אחד מרגעי השיא של האנושות. הרגע בו אלוקים מדבר עם אומה שלמה. מדובר בחידוש שלא היה כדוגמתו לפני ולאחריו לא נשנה אירוע מעין זה. הרגיל בכתבי הקודש מכיר שהאל נגלה ליחידים, לפרטים, נביאים.
מעמד הר סיני בתודעה הישראלית הוא אירוע מכונן בו עם ישראל כורתים ברית, הסכם עם אלוקים. בנקודת זמן זו האל מוסר לעם ישראל את עשרת הדברות, התורה. או במילים מודרניות את תנאי ההסכם. מנגד עם ישראל נכונים להתקשרות זו ומסכימים לברית האלוקית, הסכמה שבאה לידי ביטוי בהצהרה המפורסמת "נעשה ונשמע".
תכלית ההתקשרות בין האל לעם ישראל מוטעמת בכתובים עצמם וזו מנוסחת באמירה הבאה: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אם ננסח זאת בצורה פשוטה הרי שהיחסים שבין האל לעם ישראל, מותנה בקיום דברי הברית. והנה לא חולפים להם 40 יום, ואנו נתקלים בהפרה של ההסכם שאך עתה הוסכם עליו. סדקים ראשונים באותה ברית, ולא סתם סדק אלא שבר של ממש ביחסים, ואולי לאחד ממשברי אמון הגדולים שבין האל לעם ישראל.
על הפרת ההסכם אנו קוראים בפרשת כי תשא, שעה שבני ישראל נכשלים בחטא העגל, חומרת החטא מתעצמת נוכח העובדה ש-40 יום קודם במעמד הר סיני, עם ישראל שומע את הדיבר השני מתוך עשרת הדיברות הקובע: "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני. לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת…לא תשתחווה להם ולא תעבדם".
חטא העגל מתרחש בשעה שמשה המנהיג נמצא לפני האל ומקבל את התורה כולה על מצוותיה, דקדוקיה ופרטי מצוותיה. בעיצומה של תקופה החניכה ולימוד התורה כולה מקבל משה עדכון מהאל "רד כי שיחת עמך" על הפרה בוטה של בני ישראל את תנאי ההסכם מבקש האל לפרק את הברית ואת אותה שותפות, ולא סתם לפרק אלא לכלות ולהשמיד את עם ישראל כעונש. ובמקביל מתכנן האל להפוך את משה לגוי גדול אשר ממנו יתפתח עם חדש.
משה אינו מוכן לביטול הברית עם ישראל, והוא עוטה עליו את גלימת הסניגור ויוצא בנאום קצר אך דיו כדי להניא את האל ממחשבתו להשמיד את עם ישראל במהלכו מטיח משה את הטענה הבאה: "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך", הטענה, בשיח המודרני, אותה מעלה משה בפני האל מקפלת בתוכה את היסוד "אל תהיה צודק תהיה חכם". האם שווה לכלות חמתך בעם ישראל כדי שהמצרים יוכלו לקטרג ולזלזל בדרכי הנהגתך, היש חילול השם גדול מזה.
תגובת האל למשמע טענתו של משה: "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. משה יורד עם לוחות הברית, אותו חוזה שנכתב על לוחות אבן בכתב ידו של האל, תגובת משה כאשר הוא רואה את הפסל הינה שבירת הלוחות, בשפה שלנו קריעת ההסכם לנגד עיני העם. בהמשך לאחר שמשה משליט סדר הורס את העגל, מעניש את החוטאים, הוא מתפנה לעלות פעם נוספת לפני האל ולהביא לעם ישראל את ההסכם, את אותם לוחות הברית פעם נוספת, אלא שהפעם וכך גורסים חז"ל הלוחות השניים היו מכובדים יותר מן הראשונים, טובים יותר ועדיפים מאלו שנשברו.
חטא העגל והסובב לה זכו לפירושים הרבה. אך אם נבקש לעצמנו למצוא לה זווית אקטואלית, הרי שנוכל ללמוד הימנה פרק בהלכות שותפות, כיצד על שותפים לדרך לנהוג בשעת משבר. הנטייה הטבעית, וכך גם סבור עולם המשפט שיחסי שותפויות הינם מועדים לפירוק. ואורך חייה של שותפות היא לעולם מוגבלת, ולו מהטעם ששותפות מקבלת בתוכה שני צדדים לפחות, כאשר יכול ובנקודת זמן מסוימת תתרחש התנגשות שתעצים את ניגודי האינטרסים בין הצדדים, מה שיכול ויוביל לפירוק השותפות, וחזרה מהקולקטיב אל האינדיבידואל.
חטא העגל ויחסי האל עם בני ישראל יש בו כדי ללמד על טיבה של שותפות אמיתית. הכיצד?
אחת הדרכים באמצעותם מדמה המקרא וחז"ל את היחסים שבין באל לבין עם ישראל הוא כיחסים של בעל ואשה, אב ובן, המשותף לדימויים אלו הינה יסוד השותפות. ההבדל בין הדימויים תלוי בשאלת הבחירה, כלומר שותפות בין גבר לאשה הינה שותפות שהורתה ולידתה בבחירה משותפת של שני אנשים עצמאיים שהחליטו לקשור עצמם בשותפות גורל. מנגד השותפות שבין אב לבני הינה שותפות שאינה תלויה בבחירה של מי מהצדדים.
דימויים אלו אינם בגדר המטאפורה והמשחק מילים בלבד, אלא הם טומנים בחובם הבנה עמוקה של שותפות מהי. דימויים אלו מקפלים את היחס לשותף בנקודות זמן שונות, לפיה שותפות לדרך מתחילה כחיפוש בין זוגי – שגבר מחפש אשה, ואשה מחפשת גבר. בשלב זה יבקשו הצדדים לבחון נתונים כללים, יסודיים וקווי ממשק, כדוגמת תכונות אופי, מעמד, השכלה, וכו'. תכונות אלו אין בהם די והצדדים מצויים בשלב הראשוני. אולם מרגע שנבחר השותף, מוטלת האחריות על כל אחד מהצדדים, לפעול ולהוביל את השותפות למסלול טבעי ובלתי נפרד. שותפות שמושג פירוק אינו רלוונטי ואינו מונח כאופציה, בדיוק כמו שלא ניתן להפריד בין בן לאב, ובין אם לבתה, ויהיו הסערות, הקשיים, המהמורות שיצטרכו ההורים לעבור עם ילדיהם היחסים, את החבילה הזו את היחסים האלו של הורה וילדו לא ניתן לפרק והם ישארו כך לנצח.
תפיסה ועקרון זה צריך להיות השאיפה של שותפי אמת לדרך, אם השותפים יפנימו שיכול והדרך בהמשך תהיה קשה, ויהא הקושי אשר יהיה את השותפות לא מפרקים. מותר לכעוס מותר לשחרר קיטור מותר להעלות טענות האחד כלפי השני מותר אולי אף לאיים בנטישת השותפות, אך לעולם אין לוותר עליה. ואת רגעי המשבר הגדולים ביותר צריכים השותפים לנתב למקום בו הם יוכלו לצאת לדרך כאשר הם מחזקים את השותפות ומשדרגים את מעמדה. כך הוא בשותפות שבין בעל ואשה, כך הוא בשותפים עסקיים, כך הוא בפוליטיקה, וכך צריך להיות בכל שותפות אנושית, הכי קל לקלקל, להרוס ולהיפרד, יותר קשה להתרומם יחד ולצאת מהמשבר לדרך חדשה כאשר מצב השותפים טוב יותר ממצבם לפני המשבר.
