מנהיגות וישועה בשעת משבר ומבחן

מאז פרוץ המלחמה, אנו ניצבים בפני אתגרים מורכבים בתחומים רבים. הדבר בולט במיוחד בהתייחס למנהיגות המדינית והביטחונית, שנדרשת להתמודד עם דילמות סבוכות – חלקן חסרות תקדים בתולדותינו. מנהיגים אלה נדרשים לנווט בין סכנות מוחשיות המאיימות על ביטחון המדינה, לבין מתחים ולחצים כבדים מבית ומחוץ.

המבחן האמיתי של מנהיגות ציבורית מתרחש בעיתות משבר וסכנה לאומית. אלו מצבים שקשה להתכונן אליהם מראש, ולעיתים אף ניסיון רב שנים אינו מספק מענה מלא. בעיתות כאלה, הציבור הדואג מפנה את מבטו להנהגה, מצפה לישועה, לתשובות ולכיוון ברור. כדי לעמוד במשימה זו, נדרשת מהמנהיגות איתנות אישית, חוסן נפשי, יכולת עמידה בלחצים כבדים ומצפן ערכי שמכווין אותה בתפקידה. עליה להפעיל שיקול דעת צלול – מהראש ולא מהבטן, לגלות יצירתיות במציאת פתרונות למצבים מורכבים, ולהוביל את הציבור גם כאשר המחירים כבדים.

מעל לכל, רגעי משבר חושפים את סולם הערכים של המנהיגים: האם הם מסורים לתפקידם ומוכנים להקדיש את כל כולם למען הציבור, או שמא הם רואים בתפקיד קרש קפיצה לקריירה אישית ולכבודם האישי. בהתמודדות עם סוגיות ההנהגה של ימינו, נוכל לשאוב השראה מפועלם של גדולי המנהיגים שקמו לעם ישראל לאורך הדורות.

השבת הקרובה מזמנת לנו הזדמנות מיוחדת ללמוד מדרכי הנהגתם של שניים מהמנהיגים הבולטים בהיסטוריה היהודית – משה רבנו ומרדכי, ולמסירות המיוחדת שהייתה משותפת לשניהם. בפרשתנו אנו קוראים על התמודדותו של משה רבנו עם אחד המשברים הקשים בתולדות העם – חטא העגל, משבר חסר תקדים שבעקבותיו נגזרה על העם כליה. משה רבנו התגייס במסירות נפש להצלת ישראל מהגזירה, והתייצב בדרישה לקב"ה: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב, לב). מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, שאנו מציינים את יום פטירתו בפורים, היה נוהג להסביר את דרישתו של משה רבנו: אם הגזירה לא תתבטל, משה כמחאה דורש לאיין את קיומו מהעולם הזה וגם מהעולם הבא. המסקנה מכך: 'דלא הוה בעלמא בר נש דיגין על דריה כמשה דאיהו רעיא מהימנא" (שלא היה בעולם אדם שהגן על דורו כמשה הרועה הנאמן; א"ש) (זוהר וירא קו א). בזכות מנהיגותו באה הישועה לעם ישראל, והגזירה התבטלה.

השנה, שבת זו חלה בשושן פורים – יום המציין את הנהגתם של מרדכי ואסתר, בשל בקשתם מאחשוורוש יום נוסף להשלמת הלחימה באויבי ישראל בשושן הבירה. חכמים השוו בין תכונות המנהיגות הייחודיות של מרדכי לבין אלו של משה רבנו, במיוחד בהתמודדותם עם מצבי משבר וסכנה לעם ישראל: "איש יהודי היה בשושן הבירה", "איש" – מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו! דכתיב ביה (במדבר י"ב): 'והאיש משה ענו מאד'. מה משה עמד בפרץ דכתיב (תהלים קו כג): 'וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית', (והצילם מכליה לאחר חטא העגל; א"ש) אף מרדכי כן, דכתיב: 'דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו'" (והצילם מגזירת הכליה של המן; א"ש). (אסתר רבה ו ב).

חז"ל קשרו בין ההתייצבות וההתמסרות של מרדכי לביטול גזירת המן, לשיתוף הפעולה עם משה רבנו: "באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם, ואצל משה בן עמרם, ואמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויין בה וכו'. ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחים, אמרו לו מפני מה? אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשוורוש, ובעבור זאת נגזרה עליהם גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם, אמרו לו אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הקב"ה ונחתמה גזירתם, מה אנו יכולים לעשות?! חזר אליהו ואמר לו למשה אי רועה נאמן כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזירתם לבלתי השחית שנאמר (תהלים ק"ו): 'לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית', מה תענה על הצרה הזאת (ישעיה ל"ז): 'כי באו בנים עד משבר וגו"? אמר לו משה כלום יש אדם כשר באותו הדור? אמר לו יש ושמו מרדכי, אמר לו לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הקב"ה! אמר לו: רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כלייה על ישראל! אמר לו משה: אם בטיט היא חתומה, תפלתנו נשמעת, ואם בדם נחתמה מה שהיה הוא! אמר לו: בטיט היא חתומה, אמר לו משה רבינו לך והודיע למרדכי! מיד הלך והודיע למרדכי, הה"ד: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו" (אסת"ר  פרשה ז יג).

בזכות מנהיגותם הגזירה התהפכה לישועה: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט, א), והימים התהפכו: "מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב" (שם ט, כב).

(לע"נ אימי מורתי, מרת נחמה בת ר' מאיר הלוי, ליום פטירתה)