הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)יום העצמאות מאחורינו, והמלחמה עדיין בעיצומה. זה הזמן להתבונן ברמת עצמאותנו ובמהותה.
בשנותיה הראשונות של המדינה ניסח דוד בן-גוריון את עקרונות הביטחון הלאומי שלה. אחד מהעקרונות שקבע הוא שעלינו "לדאוג לביטחוננו בכוח עצמנו ובאמצעי עצמנו". כדי להתקיים, להיות עצמאיים ולקבל את ההחלטות בהתאם לאינטרסים הריבוניים שלנו, מבלי שניאלץ לקבל תכתיבים מאחרים, אנו חייבים להבטיח שתהיה לנו יכולת להגן על עצמנו בלי להיות תלויים באחרים. אנחנו יודעים טוב יותר מכל אחד אחר מה נכון לנו ומהם האינטרסים הקיומיים שלנו. כאשר אנו תלויים באחרים אנו עלולים להיקלע למצב שבו האינטרס שלהם נוגד את האינטרס שלנו.
ערב הכרזת המדינה, עם תום המנדט הבריטי, לחץ נשיא ארה"ב טרומן על קברניטי המדינה שבדרך לדחות את ההכרזה, ואף הטיל אמברגו על אספקת נשק. כל אלה לא מנעו מבן-גוריון להכריע על פי האינטרס הבלעדי שלנו ולהכריז על המדינה. כך נהג גם בסוגיית בינאום ירושלים. זה גם מה שהביא אותו לחתור להקמת 'מפעל הטכסטיל' בדימונה, ועוד. בן-גוריון כרת בריתות אסטרטגיות עם מדינות נוספות, אולם הוא דרש להבטיח שמדינת ישראל תוכל להגן על עצמה גם בלעדיהן, כדי שבשעת מבחן היא תוכל לשמור על עצמאותה ועל חופש הפעולה שלה בהתאם לאינטרסים החיוניים שלה, מבלי שתיאלץ לקבל לחצים ותכתיבים מאחרים.
בשנים האחרונות היו שערערו על תפיסה זו. לדעתם, לאור מפת האיומים האזוריים והאינטרסים הבינלאומית, מדינת ישראל אינה יכולה עוד להבטיח את קיומה בעצמה, והיא תלויה בברית הגנה אסטרטגית עם ארה"ב. זוהי גישה בעייתית שמשמעותה פגיעה בעצמאות המדינה, שמזמינה לחצים ותכתיבים.
בשבת שמחת תורה תשפ"ד הסתבר שבמשך שנים לא נצברו מספיק מלאים של תחמושת שיאפשרו לחימה ארוכה ורציפה. ישראל מצאה את עצמה תלויה בסיוע חוץ. זהו אחד המחדלים שיצטרכו להיבדק במסגרת ועדת החקירה לאחר המלחמה.
בשבועות האחרונים מתקיים שיח ציבורי על הרצון של ממשל ארה"ב להכתיב למדינת ישראל כיצד להתנהל במלחמה בעזה. אחד ה'מנופים' שהממשל האמריקאי מנסה להפעיל על מדינת ישראל כדי לאלץ אותה לקבל את תכתיבה, הוא עצירת משלוחי הנשק. אומנם אנו מעריכים ומוקירים את הממשל האמריקאי על התייצבותו לצידנו בתחילת המלחמה ועל הכמות העצומה של אמצעי לחימה שהוא סיפק לנו במהלכה; גם על תמיכתה והעמידה לצד מדינת ישראל בזירה המדינית הבינלאומית; אולם, לאחרונה ניכר שהאינטרס של הממשל האמריקאי הנוכחי ותפיסת עולמו ביחס לאופן שבו יש לסיים את המלחמה, אינם תואמים את האינטרס הקיומי של מדינת ישראל; החובה לנצח את החמאס, לייצר לחץ צבאי להשבת החטופים, להשיב את ההרתעה שאבדה כתוצאה ממחדל שמחת תורה ולמנוע הישנותו של אירוע דומה.
אך יש בישראל מי שמטיפים לקבל את התכתיבים הללו, הם מתאימים לתפיסת עולמם. היה גם מי שטען ש"הם (ארה"ב) מנסים להציל אותנו מעצמנו ולייצר תקווה", אולם בכל הסקרים שבוחנים את דעת הציבור בארץ, רובו הניכר אינו מוכן לקבל את התכתיב האמריקאי. מדינת ישראל היא בעלת הברית החשובה ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, אבל היא מדינה עצמאית ואינה מדינת חסות שלה.
ראוי שנתבונן גם במהות של עצמאותנו ובזהותה כמדינה יהודית ייחודית. יום העצמאות חל בימי ספירת העומר. השבת נקרא עליה בפרשת אמור: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַד'" (ויקרא כג, טו).
הרש"ר הירש מבאר את טעמה של מצוות הספירה, שמתחילה בפסח ומסתיימת בשבועות, חג מתן תורה (שם): "'ממחרת השבת': כבר חגותם את חג חירותכם; וכבר זכרתם לפני ה' את העצמאות, שזכיתם בה בשבתכם בארצכם ובאכלכם מלחם הארץ; נמצא, שכבר הגעתם אל החירות ואל רווחת העצמאות, המהווים בדרך כלל את מטרת כל השאיפות הלאומיות. ואילו אתם תראו עצמכם רק בראשית ייעודכם הלאומי; ותחלו עתה למנות לקראת השגת מטרה אחרת. ובלשון זו נאמרה מצוות הספירה 'מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות', במקום שאחרים חדלו לספור, תחל ספירתך אתה. וכו'".
הציווי להתחיל את הספירה מפסח, לאחר שכבר זכינו בעצמאות לאומית, לקראת מטרה אחרת, לקראת מתן תורה, מלמד על המהות של העצמאות הייחודית שלנו. העצמאות הלאומית היא התחלת התהליך שבסופו מגיעים לעצמאות רוחנית, לחג השבועות, למתן התורה הייחודית של עם ישראל שמעצבת את זהותו העצמית. המלחמה חידדה את הזהות העצמית שלנו כמדינה יהודית. ימי ספירת העומר הם זמן מתאים להתבונן באיזו מידה אנו מעצימים אותה.
