הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)שנת תשפ"ו בפתח, וכולנו תפילה ששנת תשפ"ו תהיה שנת פריצת דרך ועליית קומה, ושתהיה שנת פריחה ואחדות!
בשנתיים האחרונות אין כמעט דבר בחיינו שאינו קשור למלחמה. התמונות של היום הקשה בו היא נפתחה מרצדות בזווית העין כמעט בכל מבט, עם הכאב הכרוך בכך – בימי שמחה ועצב, בימי חולין וקדושה. כנראה שכך ימשיך להיות עוד זמן רב. אולם, בזווית העין השנייה מרצדות תמונות של הגבורה הגדולה שבאה לידי ביטוי ביום ההוא, ותמונות של אחדות מופלאה בשדה הקרב ובעורף, המחוללות תחושת התרגשות עצומה, רוממות רוח וחדוות ההשתייכות לעם הנפלא הזה. בראשיתה של השנה נכון יהיה שהתמונות הללו יהיו במרכז המבט.
ישנם מצבים אידיאליים שבהם האחדות בעם ישראל באה מתוך יוזמה ובחירה, ויש שהאחדות מתפרצת לרגל מצב מאיים. מצב כזה דוחק בנו ומטיל אותנו איש לזרועו של אחיו בתחושת תלות הדדית וגורלית. אחדות זו נוטעת בנו תחושת ביטחון ועוצמה – כי כשאנו מאוחדים אין איש שיוכל לנו, וכאשר חלילה לא, אנו עלולים לעולל לעצמנו דברים ששום זר לא יכול לעולל לנו. אנו מקובלים שהאחדות בעולם למטה, תהיה אשר תהיה סיבתה, מעוררת כוחות עוצמתיים בשמיים למעלה, החוזרים ומעצימים כלפי מטה.
בראש השנה יש כוח מאחד שבא מלמעלה למטה. כאשר מתחילה שנה חדשה ונפתח פרק חדש, הוא מגולם באופן שבו הקב"ה דן את בריותיו, כדברי המשנה: "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג, טו): הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם" (משנה ר"ה א, ב). הגמרא מבקשת לברר: מאי "כבני מרון"? ועונה כמה תשובות שיש בהן שתי בחינות – האישי והקבוצתי, בין הפרט לכלל: "הכא תרגימו: כ'בני אמרנא'" (רש"י: "ככבשים שמונין אותן לְעַשְּׂרָן, ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן").
ריש לקיש אמר: "כמעלות בית חורון" (שהוא מקום צר מאד, שבו עוברים אחד אחד, כי אין שנים יכולין לעבור שם). רב יהודה אמר שמואל: "כחיילות של בית דוד" (שיוצאים למלחמה כאיש אחד, אך מונים אותם אחד אחד – כיחידים וכיחידה). אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: "וכולן נסקרין בסקירה אחת" (רש"י: ואף על פי שעוברין זה אחר זה).
לנו עדיף שהדין יהיה כיחידה אחת של כלל ישראל ולא כיחידים: "כי כל אחד כשהוא לעצמו צריך זכויות גדולות, גם יחיד אימתי דוקא בעשרת ימי תשובה הוא מתקבל בקל. אבל אנו חפצים שנזכה להיכתב תיכף ומיד בכתיבה טובה בספר החיים, ע"כ צריך לזה זכות הרבים. ע"כ הדרך המוצלחת שהורונו חז"ל היא להתאחד עם הכלל, כדי שכשנבוא למחר בעה"י ונהיה מוכנים ליום הדין הגדול והקדוש, כבר תהי' זכות הרבים מסייעת אותנו" (הרב קוק זצ"ל, מדבר שור ט', עפ"י הזוהר ח"ב מ"ד, א).
לכן, ממליץ הרב קוק זצ"ל להתכונן בליל ראש השנה ע"י התאחדות עם הכלל, מלמטה למעלה: "והנה צריך לדעת מה היא עבודת הלילה של ר"ה וכו'. אלא נראה שאנחנו מזרזים את עצמנו להקדים ולהתאחד כולנו בלב אחד כדי שיעשה כל אחד מצורף אל כלל עם ד'" (שם).
יש קשר מהותי בין ראש השנה לפרשת ניצבים: ראשית – משום שאת פרשת ניצבים קוראים תמיד לפני ראש השנה. שנית – כי זה עניינו של ראש השנה: להיות ניצבים כולם לפני ד', באגודה אחת – "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים כט, ט). "בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים – שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטל אחת אחת – אפילו תינוק יכול ומשברם. וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת" (תנחומא נצבים ד).
הראשונים מצאו לכך רמז בפסוק: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם" – ב"ה" הידיעה. רצה לומר: כי ב"יום" הידוע – הוא יום ראש השנה – אתם נצבים ליום הדין "כולכם לפני ה' אלוקיכם" ('פענח רזא' לר' יצחק בן יהודה הלוי מבעלי התוספות, ניצבים).
בימים של התחדשות הלחימה העצימה בעזה, ובחזרת השיח המפלג והאלים, ניכנס לראש השנה ולשנה החדשה מתוך תפילה ומאמץ גדול לאחדות, ולשלום ולתעצומות: "וְיֵעָשּׂו כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם". ונזכה לסייעתא דשמיא, לברכה והצלחה בכל מעשה ידינו – ככלל וכפרטים, לניצחון על אויבינו, להחזרת חטופינו ולרפואת פצועינו.
לשנה טובה תיכתבו ותחתמו לאלתר – לחיים טובים ולשלום.
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ
בהצדעה לגבורת הנופלים, ובתפילה להצלחת חיילי צה"ל ואנשי המוסד, ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים. לחיזוק משפחות המילואימניקים, ולחיזוק כל משפחות החיילים – המתפללות, הדואגות ונושאות את הנטל, ובמיוחד – לנשות המילואימניקים הגיבורות
