מי כאן הרשע?
"הם רשעים", קונן ח"כ משה גפני בפני רבו, כשתיאר בפניו את עריצות השלטון כאן נוכח גזירת ביטול הסבסוד למעונות. עמיתיו, חברי כנסת חרדים אחרים, התחרו ביניהם לתאר את העוול הנורא, לכאורה. אז בעיניים שלי, חברי הכנסת החרדים הם הראשונים שצריכים להסתכל במראה ולומר "אבל אשמים אנחנו". כן, הם ששותפים לניהול המדינה, חלקם אפילו בעמדות מפתח. הם מודעים למצב הביטחוני, הם לפחות אמורים להיות מודעים לעומק המשבר כאן, והם היו חייבים לדבר בשפה הנכונה אל מול ה'גדויילים' ולשכנעם כי משהו חייב להשתנות. גם הם, ה'גדויילים', חייבים לעודד או לפחות לא לאסור (והם מומחים בלדייק במילים ובניואנסים) צעירים חרדים, כאלה שלא בדיוק 'חזונאישיים', להתגייס לצה"ל, במסגרות ייחודיות, לאחר שיוכשרו לכך, ולו כהוראת שעה לשנים ספורות עד שיתייצב המצב.
אוטופיה? ברור. אז מה התוצאה? תפסת מרובה – לא תפסת. צו לגיוס כולם. לא, אני לא מרחם עליהם בגין ביטול הסובסידיה למעונות, וכזכור צפויים צעדים נוספים. בעיניי, זה לא עונש, זה 'ביטול הטבה' פסולה מלכתחילה שניתנה מכוח הדוחק הקואליציוני. וצודק והוגן שבוטלה. חצי הכוס הריקה, העניין יתוקן. או בדרך של תיקון חוק הגיוס בהסכמה (ולו הסכמה בשתיקה) של החרדים (או אז כבר לא תהיה להם ברירה, ואלפים מהם יתגייסו מדי שנה), או בניסיון של קואליציית ביבי-סמוטריץ' לעקוף גם את ההנחיה הזו של היועצת המשפטית שנבעה מהחלטת בג"ץ, עד ששוב בג"ץ ייאלץ להתערב. בעיניים שלי, לא בג"ץ או היועצת הם הרשעים בעניין הזה. רשעים הם אלה שצריכים להתגייס לצה"ל כדי להגן על המולדת ולא עושים כן, ורשעים הם גם תומכיהם בכנסת ובכל מקום. מצטער, אחרי השתתפות בכמה לוויות צבאיות וביקור בכמה מחלקות שיקום, והבנה מקרוב מהי פוסט טראומה לחיילים הלומי קרב – אזלה בי היכולת להכיל את ההשתמטות ההמונית של צעירים חרדים.
קשיים בדרך לליבה
אין ספק כי בחודשים האחרונים חלו תנועות טקטוניות בחלק מהסקטור החרדי, בדגש על חסידויות מפה (בעלזא וצאנז' כדוגמה) ומוסדות ספרדיים משם, שקיבלו החלטה היסטורית מבחינתם, להכניס לימודי ליבה למוסדות החינוך החרדיים שלהם. היו שעשו זאת לאחר שהתאכזבו מהתמיכה הכספית הלא נדיבה במיוחד של הגורמים הפוליטיים שתחת הנהגתם פועלים המוסדות, והיו שעשו כן כי הבינו עד כמה חשוב לצייד את התלמידים גם בכלים מעשיים שבעתיד יוכלו לפרנס את משפחותיהם, זאת לצד לימודי קודש. שר החינוך יואב קיש אמר במסיבת עיתונאים ביום ראשון כי מאה מוסדות חינוך חרדיים ובהם כ-24 אלף תלמידים, יתחילו ללמוד לימודי ליבה וייבחנו במבחני מיצ"ב ופיז"ה. מי שלא ייבחן לא ייכנס לאופק חדש, הדגיש כבודו.
ללא ספק, התחלה מרשימה, ואם נוסיף לה את מוסדות הממ"ח (ממלכתי חרדי) של משרד החינוך, שגם הולך ומתרחב, הרי שהתמונה ברורה: יותר ויותר במגזר החרדי מבינים כי טובת ילדיהם היא שירכשו גם השכלה 'חילונית', וחשוב לא פחות, הם אינם חוששים לתגובת השכנים. מה שכן, בדיוק כמו שכדי שחרדים יתגייסו צה"ל (אפילו המיעוט שרוצה), על הצבא להתאים להם מסגרות מתאימות, כך גם בעניין הליבה. כדי שאותם 100 מוסדות חרדיים שהצטרפו אכן ילמדו ליבה מלאה, על משרד החינוך לשלוח להם מורים מתאימים. מתאימים לא רק מקצועית. גם בהיבט המגדרי, וכן, כמה שזה נראה כאילו תינוקי, גם לדרוש מהמורים האלה להקפיד על נראות הולמת למגזר. לא יעלה על הדעת לשלוח לת"ת חרדי מורה לאזרחות חילוני עם קוקו ועגילים באוזניים, כדוגמה (גם לא 'סרוג' כזה). כן, ניתן גם לדרוש ממורה חילוני שיישלח שם, שיכבד את המקום ויבוא עם כובע לראשו. בטח ובטח להנחות אותם שלא להיכנס לעניינים רגישים דתיים ו/או פוליטיים. ככל שידוע, יש מנהלי מוסדות חרדיים שאף שהסכימו להכנסת ליבה, הם מתנגדים שמפקחים של משרד החינוך יגיעו למוסדות וייכנסו להם שם לקרביים. עניין מורכב. אם רוצים להצליח במהלך הזה של הכנסת לימודי ליבה למוסדות החרדיים, ההתחלה חייבת להיות מקצועית עד הסוף. וזה מבחן מאוד רציני למשרד החינוך. הלוואי שיצליח, אוי ואבוי לו ולנו כמדינה, אם לא.
ואפרופו אלה, נכון להיום משרד החינוך טרם מילא התחייבותו להכניס את אופק חדש לחינוך החרדי, מה שיוצר מתח עצום בינם לבין משרד החינוך מזה ומשרד האוצר מזה. מלשכת השר חיים ביטון, שר במשרד החינוך לעניין הסקטור החרדי: "ניסינו בשנה האחרונה להסדיר את תקנות 'אופק חדש' לחינוך החרדי ללא הצלחה. קיש החליט על דעת עצמו לפרסם היום (יום ראשון) את תקנות המוכשר לשנת תשפ"ה למרות שלא הגענו להסכמות, וע"כ אנו מתנגדים לתקנות האלו כפי שפורסמו". סוף ציטוט. המסקנה: הדרך ארוכה היא ורבה, רבה (גם מלשון ריב).
אחרי השתתפות בכמה לוויות צבאיות וביקור בכמה מחלקות שיקום, והבנה מקרוב מהי פוסט טראומה לחיילים הלומי קרב – אזלה בי היכולת להכיל את ההשתמטות ההמונית של צעירים חרדים
גברת לא מגונדרת
בדיון בוועדת החוקה של הכנסת על מעשה הטרור של כמה צעירים באחת הגבעות בשומרון, שתקפו נוסעות רכב ערביות מרהט שהגיעו בסמוך לחווה שלהם, בהן ילדה בת 3, פגעו בהן, איימו עליהן בנשק ואח"כ שרפו את מכוניתן, אמרה חה"כ לימור סון הר-מלך (עוצמה יהודית) כי "לא מדובר במשפחה ישראלית. אירוע כזה תמים יכול להיות אירוע של ריגול, של איסוף מידע. אתה לא יכול להתעלם מהדבר הזה". במשמע: תמיכה לכאורה במעשה המזוויע של הצעירים.
אין זה מקרה ראשון שהגברת הזו תומכת בצעדים מעין אלה. זו חצי הכוס הריקה. לעומתה, ח"כ צבי סוכות גינה את המעשה הזה של הצעירים, הגדיר אותו 'פשיעה חמורה' וקרא להביא את העבריינים לדין. גם יו"ר מועצת יש"ע ומועצת בנימין, ישראל גנץ, וראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, פרסמו הצהרה משותפת שבה גינו את האירוע. "אסור בשום אופן לקחת את החוק לידיים, ומי שנוהג באלימות צריך להיענש כדין. אין שום מקום להתנהגויות פסולות. זו העמדה הברורה והידועה של ההתיישבות, וכך היא פועלת. מי שנוקט פעולות אלימות עושה מעשה פסול מוסרית, מזיק למדינה ולהתיישבות ומשרת בצורה ישירה את תעמולת ארגוני השמאל הקיצוני ואויבי ישראל בעולם", הגיבו. בעיניים שלי, היה טוב ונכון לו התקשורת הכללית הייתה מבליטה יותר את תגובת השלושה, מאשר את זו של הגברת. בטח בימים של דכדוך ועת צרה. כמובן, לא כך היא נהגה.
בחודש הבא
אם אתם כבר לא יודעים מנוח לנפשכם כי כבר כמה שבועות אין לנו רבנים ראשיים לישראל, אז אם ישמעו לבג"ץ, יתקיימו הבחירות עד סוף ספטמבר. זה לא פשוט, כי באמצע החודש ההוא פוקעת חברותם של חברי מועצת הרבנות, ולך תבחר כשאין דירקטוריון. בג"ץ גם פסק שהרב איגרא יוכל להתמודד, כיוון שבתאריך האחרון נקבע לבחירות הוא עדיין לא חצה את רף גיל ה-70, עד 120.
עוד תיקונון: בגיליון הקודם כתבתי שהרב משה חיים לאו ביקר ב'מרכז' וייחסתי לכך תילי תילים של פרשנויות, כאילו ראשי הישיבה 'עושים שרירים'. מסתבר שזה לא היה 'מרכז' אלא רק ישל"צ, מרכז לצעירים, ולדברי מביני דבר, המשמעות לעניינו גדולה מאוד. האמת? מעייף.
