בין מחברות ריקות

בין מחברות ריקות, עיפרון לעוס,
ילדה יושבת, ברישול, בלי נימוס.
בכיתה יש רעש, לומדים על קמץ,
בלבה שקט מלא עולמות בלי מאמץ.

היד כותבת שורות שיברחו,
כי בבית אין לה מי שיחזקו.
הבטן ריקה, אך השאיפות מלאות,
מתחת לסוודר תקוות נסתרות.

המורה מדברת על אותיות וצלילים,
היא שומעת, חולמת על דברים לא רגילים.
בעיניים עייפות היא מנסה להקשיב,
אך על השאלה לא מצליחה להשיב.

יש מי שיאמר שאין לה סיכוי,
כי ההבדל הוא עצום בין המצוי לרצוי.
אך גם בין עוני, בין קירות דהויים,
צומחים תלמידים שהופכים מאירים.

אז תנו לה יד, מילה אחת של חום,
כי לפעמים זה כל מה שצריך בשביל לחלום.

בין מחברות ריקות ועיפרון שכבר נרדם,
העתיד שלה הוא שיעור לכולם.