הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)הציונות הדתי מבקשת להציג בפני האומה הישראלית את הדרך להעמדת עולם מלא ושלם. העולם המלא והשלם מורכב משני יסודות עיקריים. מצד אחד עומדת נשמתו של עולם זה, המהווה את יסוד האידיאלים הגדולים. בראש האידיאלים עומדת התורה, שהיא שורש ויסוד העולם, ומתוכה נובעים אין ספור של אידיאלי משנה. מן העבר השני עומד הגוף – הגוף הוא גוף העולם ודרך הארץ שקדמה לעולם. שם מצוייה התשתית הקיומית, כמו האדם וכשרונותיו, המדע והתרבות, ההתכנסות הלאומית והמוסר הטבעי, ועוד מרכיבים אין ספור.
התנועות האחרות בתוך עולמה של יהדות בחרו רק את אחד משני המרכיבים. יש שבחרו את מרכיב נשמת האומה, והם עוסקים בפיתוחה של נשמה עליונה זו, בתלמוד תורה ובעניינים אחרים הקשורים בכך. יש שבחרו בצד התשתית של האומה, והם עוסקים בדרך הארץ ובשאלה הקיומית, כמו גם במימוש חלק מהאידיאלים הגדולים והנשגבים, אך לא מתוך עולמה של תורה ואמונה וקדושה. הציונות הדתית באה לעולם כדי להוות מודל מלא של תורה ועולם. המשפט הידוע ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל, המהווה בסיס יסודי במשנתה. מבטא זאת יותר מכל. במוקד משפט זה עומדת האומה הישראלית. האומה מצויה בארץ ישראל במובן הרחב של המונח הזה. מדובר בראש ובראשונה בהיבט הגיאוגרפי ובקשר לארץ הממשית, אך לא רק בכך. המינוח "ארץ ישראל" נתבאר בציונות הדתית גם כקשור קשר בל יינתק לדרכים בהם יש לחיות בארץ ישראל. אין מדובר בארץ וירטואלית בלבד, כי אם בארץ שיש בה התיישבות וחקלאות, כלכלה ובריאות, תרבות ושמירת הסביבה, וכל אלה מכונסים יחד תחת כותרתה של מדינת ישראל. הציונות הדתית כרתה ברית מעת הקמתה עם התנועה הציונית ומאוחר יותר עם מדינת ישראל, והיא שותפה בהצמחת ראשית הגאולה.
ברם, אין אנו מסתפקים בארגון האומה הישראלית ובחיים בארץ בלבד. אנו מבקשים להיות שותפים בנתינת נשמה פנימית עמוקה, ובמימוש חזון הנביאים ודבר התורה במדינה זו. זיקתנו למדינת ישראל נובעת מתוך האמונה כי היא חלק בלתי נפרד ממימוש מלא של החזון אליו אנו מתקרבים. חזון זה כולל את האומה הישראלית כולה, ומבקש להתברך מכל הזרמים והשיטות המצויים באומה. בשל כך אנו מוצאים עצמנו שותפים עם כל חלקי האומה, ולא סוגרים את עצמנו במסגר.
כשאנו בוחנים את מקומה של הציונות הדתית במציאות הישראלית אנו יכולים לדבר על שתי מגמות סותרות. מחד גיסא אין תחום בו הציונות הדתית אינה מצויה בהיקף נרחב – באקדמיה ובצבא, בתרבות ובכלכלה, במשפט ובפוליטיקה, בהתיישבות ובחסד, ובהיקפים נרחבים. אין מדובר בכפיפת קומה ובהסתרת זהותנו כי אם בהרמת תרומה נכבדה הנובעת מהחזון הכפול של הארץ והתורה. מאידך גיסא, דווקא בשעת זוהר זו אנו מוצאים את עצמנו גם מפולגים מבפנים (מוסדות חינוך, תנועות נוער, שידוכים, ישיבות ומדרשות, מפלגות פוליטיות, התיישבויות וכדו') וגם עושים לא מעט פעולות העלולות חס ושלום לקרוע אותנו מהזרם המרכזי של האומה. אחת מתוצאות הפילוג הפנימי עלולה להיות הפיכתנו לבלתי רלוונטיים, בשל העובדה שאין אנו עוסקים במכלול הנושאים בהם עוסקת הציבוריות הישראלית. סכנת שתי מגמות הקריעה – הפנימית והחיצונית לנו – גלויה וידועה, והיא עלולה חס ושלום למנוע בעדנו מלקדם את חזוננו.
על כן, בשבת זו של הציונות הדתית טוב נעשה אם נחדש את הברית עם החזון המבקש לקשור את העולמות כולם, ונחזק את אמונתנו ב"ציונות דתית לכתחילה", בתור דרכה היסודית והעיקרית של התורה. חידוש ברית זו ינבע מקישור הזרמים השונים בתוך הציונות הדתית האחד בשני, וקישור התנועה כולה לכלל האומה. בדרך זו נהיה מסוגלים להעמיד חזון של ממש, שגם יהיה מסוגל להאזין להקשיב ולהתברך מכיוונים טובים אחרים המתחוללים באומה, וגם להתקשר ולבנות את הדמות המלאה של האומה הישראלית.
(לך לך תשס"ה)
