הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)הרב יובל שרלו
משיבת נפש, מחכימת פתח, משמחת לב, מאירת עיניים, עומדת לעד וצדקו ידיו – אלה המילים אותן שאב מחבר המזמור מתהומות נשמתו ורוח הקודש כדי לתאר את התרחשותה של תורה בנשמתו. התורה שהמחבר עוסק בה היא תורה משמחת. אלה מילים מאירות עיניים המלמדות כי מקומה של תורה בתוכנו היא במקום המאיר של הנשמה. התורה מכילה בתוכה את שמאפשר זאת – להיות מחובר בה, דבק בה, אוהב אותה ומשתוקק לה; ימים אלה, בצירוף של פרשת השבוע וחג מתן תורה, קוראים לצד "הכלה", לנו עצמנו, למצוא בנשמתנו את השפה הזו של התורה.
אין ספק כי התורה מכילה בתוכה גם שפה רחבה מאוד של חובות. אין ספק כי לעתים היא תובעת מאתנו לעקוד את עצמנו על מזבחה. אנו מכירים את דברי חז"ל שלימדו אותנו שלעתים "אפשי ואפשי". ברם, לא זו החוויה היסודית של תורה, ולא זה החיבור הבסיסי שלנו עימה. לדאבון הלב, אנו מוצאים את עצמנו פעמים רבות עסוקים כל כך בשמירה בפחדים וחששות, עד שאנו שוכחים להתפנות למאור שבה. המילים "לשמור" "להקפיד" ו"לחשוש" בהקשר של תורה כה רווחים בעולמנו – עד שאנו מוצאים את עצמנו עסוקים כל העת בשמירה על הארמון מבחוץ ולא בכניסה לתוכו ומיצוי מתוכנו. ככל שניתן בעצמנו אמון גדול יותר וככל שנזכור תמיד כי כל השמירות והזהירויות לא נועדו להשכיח את אורה של תורה, אלא רק לאפשר לאור זה לזרוח באור גדול יותר – נמצא את הדרך להצמיח את האור הזה בתוכנו.
וכיצד נכנסים פנימה ? מהו הנתיב של "לבקר בהיכלו" ? יסוד הדבר הוא הבנת מהות תלמוד תורה. תלמוד תורה הוא מפגש. בין הלומד ובין נותן התורה. זהו הרעיון היסודי המקופל בדברי חז"ל המספרים כי בשעה שניתנו הלוחות לישראל היה משה רבינו תפוש בשני טפחים מלמטה, ריבונו של עולם בשני טפחים שלמעלה, והרווח – בו מתרחשת התורה, אף הוא היה בין שני טפחים. משעה שמבינים כי מדובר במפגש ניתן להחיל על תלמוד תורה את כללי המפגש. כבכל מפגש, נכון קודם להקשיב לשהות בתוכה, לשאוף להבין את שנאמר בה, את הגילוי האלוקי שבה. זה תנאי בסיסי להתרחשות אמיתית, ולא ניתן להתחבר בתורה בלי לבוא בשעריה. אך בד בבד יש לזכור כי זהו רק המבוא לארמון. ללימוד צריך להביא גם את עצמנו – את דרך הארץ שלנו, את הסברא הישרה שבעולמנו, את אמונתנו ואת מוסריותנו. ואז מתחיל תלמוד תורה מהותי להתרחש. השאלה שלומד תורה צריך לשאול בכל עת עצמו מה נוצר בתוכו כתוצאה מהמפגש הזה, ומה תרומתו לתלמוד תורה, על הנפש המיוחדת שלו הפוגשת את דבר ד'. היכן הסוגיה, הדעות שבה, השפה, הלבוש והתוכן נמצאים בעולמנו. לא ככנועים אנו באים בשערי בית המדרש אלא כ"בני זוג" ההולכים יחד במדבר בארץ לא זרועה ומחוללים בשמחה את עצמנו ואת התורה, מתוך מודעות מתמדת לעובדה שמקור התורה א-לוהי הוא, והוא שני טפחים שלמעלה, ואנו רק שני טפחים שלמטה. וכשיודע זאת האדם הוא מגלה שהשכל האנושי, רגשי קודש, הדמיון היצירתי, הרצון החופשי – כל אלה יוצרים את תלמוד התורה כחוויה מאירת פנים ומשמחת.
(במדבר תשעג)
