יוסף דומה לאמא או לאבא?

יעקב אבינו היה מנותק מבנו האהוב יוסף במשך כמעט עשרים שנה, ובאותן שנים, כך מתארת התורה, סרב לקבל נחמה על אובדנו, וחש בכל עת בצער העצום על העדרו של יוסף. לא שיש צורך בפירוש או במקור שיבאר את גודל הצער על אובדן הבן, ובכל זאת מצאנו בקרב חכמי ישראל שביארו את טיב הקשר הכה מיוחד עם יוסף, ובראשם יש להביא את דברי הזוהר המופלאים על פרשתנו (זוהר ח"א רטז, ב; תרגום לעברית משל ר"י אשלג, בעל הסולם):
"אמר ר' שמעון כל ימיו של יעקב היו בצער, ובצער עברו עליו. בתחילה כיון שראה את יוסף והיה עומד לפניו, כשיעקב הסתכל ביוסף, הייתה נפשו נשלמת כאלו ראה את אמו של יוסף, כי יפיו של יוסף היה דומה ליפיה של רחל, ונדמה לו כמו שלא עבר עליו צער מימיו" (ראו גם בזוהר ח"א רב, ב, שם נאמר שדמות דיוקנו של בנימין הייתה כשל אמו).
הרי לנו שיוסף דומה לאמו, לרחל. אולם, ספר הזוהר בעצמו מציין במקומות אחרים שיוסף היה דומה דווקא לאביו, ראו לדוגמה בדף רכב, א, שם נאמר: "ויקרא לבנו ליוסף, דבדיוקנא חד הוו מתחזיין, דכל מאן דחמי ליוסף הוה אסהיד דבריה דיעקב הוה", כלומר שיעקב ויוסף היו כה דומים עד שכל מי שראה את יוסף היה מעיד עליו שהוא בנו של יעקב. דברים אלה אין מקורם בספר הזוהר, וכבר מצאנום למעלה בקודש במדרשי האגדה. כך בבראשית רבה פרשה פד: "וישראל אהב את יוסף, רבי יהודה ורבי נחמיה, ר' יהודה אומר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו, ר' נחמיה אמר שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו" ("לזקוניו" נדרש כנוטריקון "זיו איקונין", ואכן מילה זו נאמרה ביצחק, שהיה דומה לאברהם, וביוסף, שהיה דומה ליעקב – כן מופיע בקרב חכמי ימי הביניים).
מיותר לציין שספר הזוהר איננו מבקש לתור אחר חזותו החיצונית של יוסף, ועיקר כוונתו למגמה הפנימית שקיימת מתחת למעטה החיצוני של האישיות. ממילא, לכאורה השאלה איננה במקומה, כי הפרופיל החיצוני של יוסף איננו מעלה או מוריד לנו כתלמידיהם של מורשתם של האבות, אולם דווקא כאן ניתן לשוב ולתהות – הלא אישיותם ומשימתם הרוחנית של יעקב ורחל הייתה שונה, וממילא – למי דומה יוסף, כלומר איזו עמדה רוחנית מייצג האיש הנעלה הזה, יוסף הצדיק?
אולי ניתן לחדד יותר ולקבוע כי בספרות הסוד רגילים לייחס ליעקב אבינו את הספירה הממצעת, התפארת (או תורה-תפארת, ת"ת, כפי שהיא מכונה פעמים אין ספור), ואילו לרחל את ספירת המלכות. ביטוי לכך מצוי בשירו הנודע של הפייטן החלבי ר' משה אשקר הכהן, "אל מאוד נעלה", הנחתם במלים: "ותמלך המלכה רחל / כשלמה במלכותו". הקוראים מוזמנים לחפש מיהי המלכה רחל המדוברת. ברור שהכוונה לספירת המלכות (כמבואר ברעיא מהימנא פנחס רמד, א: "יעקב ברחל – עמודא דאמצעיתא במלכות"). אם כן יוסף, המאופיין תדיר כספירת היסוד, שמצוי בתווך בין התפארת למלכות – למי הוא דומה? האם הוא תפארתי או מלכותי?
התמודד עם הפער הזה החכם השלם, בנגלה ובנסתר, בן המאה השמונה עשרה למניינם, ר' שלום בוזגלו, דיין ומקובל, מי שהיה מחשובי חכמי מרוקו, ובאחרית ימיו כיהן ברבנות בעיר לונדון, בספרו הכביר מקדש מלך על הזוהר:
"דשפירו דיוסף דמי לשפירו דרחל, קשה, דבפרשת וישב כתב הזוהר דיוסף דיוקניה כאבוי, וכן לקמן […] ויש לומר דבצורת הפרצוף היה דומה יוסף ליעקב, וזהו שנאמר 'דבדיוקנא חד וכו' ', ולגבי הלובן וגוון הזהרורית היה דומה לרחל, וזהו שנאמר 'דשפירו דיוסף דמי לרחל', ולא אמר דיוקנא".
גם כאן, יש להבין שהפרצופים, וכן הגוונים, מסמלים יסודות עמוקים בתורה הסוד. כך צריך להבין את עומק דבריו, המרמזים על מדרגות שונות באישיות המורכבת של יוסף הצדיק, המייצג מעין סינתזה רוחנית בין שני מקורותיו (ראו בפירושו המתוק מדבש של המקובל הירושלמי ר' אברהם צבי מרגליות, מתלמידי ר' צדוק הכהן מלובלין, בספרו קרן אורה על פרשתנו. נפטר לפני 101 שנים בירושלים עיה"ק).
מי שעוד מבהיר את עמקות כוונותיו בביאור הסתירה הנ"ל הוא שר בית הזוהר, המקובל האדיר והאדמו"ר העניו, ר' צבי הירש מזידיטשוב, בספרו עטרת צבי על הזוהר. הלה מדייק ומבחין בין שופרא דאימיה, יופיה של אמו של יוסף, לדיוקניה דאבוי, דיוקנו של האב. הדיוקן הוא ביטוי למהות הפנימית, המכוון כנגד אותיו יה"ו משם הוי"ה, בעוד השופרא, החיצוניות כפי שהיא נחווית בעיני הרבים (שמא ניתן לומר הפנומנולוגיה של היופי), מכוונת כנגד האות ה' האחרונה שבשם, שפעמים רבות מיוחסת לספירת המלכות. יוסף היה, אם כן, הטוב שמכל העולמות, הצדיק שמחבר בין השמים לארץ, בין העוצמה הרוחנית הכבירה של אביו לזכות של אמו, שהקרינה את טוב ה' וגילוייו בעולם.
(ויחי תשס"ה)