ניתוח הסיכונים

בפרשתנו מתנהל ויכוח נוקב בין יעקב ללבן, בעניין זכויותיו הקשורות לשכר עבודתו (בראשית ל"א ל"ח- מ"ג). רבותינו למדו הלכות שונות בדיני עבודה מדברי יעקב לנשותיו, שבהם פרש את משנתו החינוכית והמוסרית בענייני עבודה.
הקפדתו על שלימות העדר בוטאה במילים "רחליך ועזיך לא שכלו… טרפה לא הבאתי אליך". המושג 'טריפה' המתייחס לבעל חיים שהומת על ידי בעל חיים טורף, או בעל חיים הנוטה למות מחמת מכותיו, מופיע בהלכה בשני תחומים שונים. תחום אחד, הוא הלכות טריפות בבעלי חיים (חולין דף מ"ב ע"א, נ"ז ע"ב), תחום שני – האדם. הגמרא קובעת שההורג את הטריפה פטור (סנהדרין ע"ח ע"א). לפי הרמב"ם פטור זה הינו רק בדיני אדם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פ"ב הל' ח').
הגדרת 'טריפה' משליכה לנושאים רפואיים. ההלכה מבחינה בין 'חיי שעה' ו'חיי עולם'. לשון התלמוד "לחיי שעה לא חיישינן" (עבודה זרה כ"ז ע"א), אין הכוונה שחיי שעה אינם חשובים, אלא להפך – אנחנו נותנים משמעות גדולה גם ל'חיי שעה'. בכל מקרה אנחנו בוחנים את האפשרות ונבחר את הדרך העדיפה – אם ישנה אפשרות לחיי עולם נעדיף זאת, ואם לא, נעשה הכול כדי להרוויח 'חיי שעה' (ע"פ רמב"ן שער הסכנה עמ' ל"ח). מה נחשב 'חיי שעה'? בספר דרכי תשובה מביא את דעת ר' שלמה קלוגר, שהגדרת 'חיי שעה' נלמדת מהלכות טרפות. אם האדם עומד למות מחולי זה בתוך שנים עשר חודשים, אזי חייו נחשבים כ'חיי שעה', יותר מכך- ההגדרה היא 'חיי עולם' (דרכי תשובה יו"ד קמ"ד אות ג'). לעומתו, לדעת הרב קוק (משפט כהן קנ"ה ו') לא ניתן לתת הגדרות חד-משמעיות כלליות האם יש לסכן 'חיי שעה', וכן מה בדיוק מוגדר כ'חיי שעה'.
החלטה על עצם ביצועו של ניתוח והיקפו מערבת לא פעם שיקולים אתיים, במיוחד בכל הנוגע להצדקת הסיכון למוות או לגרימת נכות הכרוכים בניתוח מול התועלת המקווה ממנו. ניתוחים מסוימים מהווים טיפול ניסיוני, המצריך את קבלת הסכמת המנותח לביצוע ניסוי רפואי בגופו. בנוסף, להסכמה לניתוח ניסיוני, יש לקבל אישור גם מוועדת הלסינקי.
כאשר הרופאים אומרים שאם אדם לא ינותח הוא עתיד למות בקרוב, ולעומת זאת אם ינותח יש סיכוי טוב שיחיה חיים ארוכים ורגילים, אז יש לנו מצב של 'חיי שעה' ו'חיי עולם'. בכל מקרה משמע שמבחינת אורך הזמן, לפי הרב קוק מדובר על זמן פחות מי"ב חודשים. לשאלה זו מספר השלכות הלכתיות הקשורות לאתיקה רפואית. ה'שבות יעקב' נשאל אודות חולה שהוא מסוכן למות והרופאים אומרים שיש עוד רפואה אחת שאפשר שיתרפא באמצעותה אך גם אפשר להיפך, שאם הטיפול לא יצליח, ימות מיד תוך שעה או שעתיים. האם יש לחשוש ל'חיי שעה'? והשיב: "אף דודאי חיישינן לחיי שעה אפילו מי שכבר הוא גוסס ממש…מכל מקום בנידון דידן שאפשר שעל ידי רפואה זו יתרפא לגמרי ודאי לא חיישינן לחיי שעה…ומכל מקום צריך להיות מתון מאוד בדבר לפקח עם רופאין מומחין שבעיר ויעשה על פי רוב דעות הרופאים עם הסכמת החכם שבעיר" (שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ע"ה, מובא בפתחי תשובה יו"ד של"ט סעי' א'). כמסקנה זו פסק האחיעזר, ולדעתו גם אם הסיכוי יחסית קטן שהאדם ירפא ל'חיי עולם', עדיין יש לעבור את הניתוח ובכגון זה ל'חיי שעה' לא חיישינן (יו"ד ח"ב סי' ט"ז אות ו'). הרב משה פיינשטיין בעקבות דברים אלו כותב שלא פשוט לו כדברי האחיעזר אך "עכ"פ לדינא כיוון דהאחיעזר מתיר אף בקרוב יותר למיתה מי יוכל למחות במי שרוצה לסמוך עליו ולעשות הניתוח" (אגרות משה יו"ד ח"ג, ל"ו).
(ויצא תשע"ט)