ד"ר יצחק קניגסברגיעקב ויוסף, שלא כאברהם ויצחק, עברו תהליך חניטה טרם הקבורה. בימינו, כאשר מקובל לקבור את המת בפרק הזמן הקצר ביותר העומד לרשות העוסקים במלאכה, מפני כבודו ומפני כבוד משפחתו, קשה להבין את תהליך עיכוב הקבורה בגין פעולת החניטה.
השאלות המתעוררות הן: מה היא חניטה? מהן הסיבות שהביאו לחניטת יעקב ויוסף?
רש"י מגדיר חניטה: "ענין מרקחת בשמים הוא". גם רש"ר הירש מפרש באותו הכוון: '"חנט' מציין תמיד שלב מסויים בהתפתחות עצי הפרי, הנותן לו את טעמו הטוב. והנה זו גם עיקר כל חניטת המת. ממלאים את הגוף – שנתרוקן מקרביו – ומחדירים בו חומרים בשמיים". רד"ק: "הוא שחונטים את המת בסמים ידועים כדי שלא יסריח".
בכדי להבין מדוע יש צורך במילוי הגופה בחומרים בשמיים, יש להבין מה הם התהליכים העוברים על הגופה לאחר המוות. התהליכים הרגילים הבאים מיידית בעקבות המוות הם: אוטוליזה – התפוררות הרקמות כתוצאה מפעילותם של אנזימים וכימיקלים של הגוף עצמו, וריקבון – התפוררות כתוצאה מפעילות חיידקית. בשלב הבא מגיעים חרקים המטילים ביצים בבשר, והרימה הבוקעת מהביצים ממשיכה במלאכת עיכול הגופה.
פעולת החניטה מעכבת חלק מתהליכים אלה, ומונעת חלק אחר מהם. במצרים הקדומה, החניטה הייתה כרוכה בהוצאת האיברים הפנימיים מתוך הגופה ומילויה בשרפים מעץ ארז. לאחר מכן, היו משרים את הגופה במלחי נתרן כדי למצות את נוזלי הגוף. בכדי להתגבר על הסרחון הנובע מתהליכי הפירוק וריקבון הגופה, היו מוסיפים לשרפי המילוי גם בשמים וחומרי ריח אחרים. כפי שראינו לעיל, יש הרואים בהוספת חומרי ריח לגופה את משמעות השם "חניטה" , בדומה למשמעותה בשיר השירים (ב' ,יג'): "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ". השם הלאטיני למלאכת החניטה הוא imbalsamare,
שפירושו לתוך בשמים. בימינו משתמשים בחומרים כימיים מלאכותיים ובחומרי מילוי פולימריים, כדי לשמר את הגופה מריקבון.
גם בימינו נהוג לחנוט את גופות המנהיגים, ולהציגם לראווה במוזולאומים: ברוסיה, סין וקוריאה הצפונית (לנין, מאו צה טונג, קים איל סונג). וולט דיסני, שהקים את דיסנילנד, ביקש לשמר את גופתו בחנקן נוזלי בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות צלזיוס. במצב כזה שום אנזים ושום חיידק לא פועל לריקבון הגוף.
האם יוסף רצה לעבור תהליך חניטה אחרי מותו? מתוך בקשתו: "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה", אפשר להבין שהוא ביקש להעלות את עצמותיו, ולא את גופתו החנוטה, כי הוא קיווה לא לעבור תהליך חניטה אחרי מותו, בהיותו נטע זר בשושלת מנהיגי מצרים. מעמדו ה "זר" לא עמד לו, והוא עבר את תהליך החניטה, כפי שהתורה מעידה. מעמדו ה"זר" כן סייע בכך שלא נטמן בפירמידות ובמקומות שהגופה החנוטה משתמרת היטב. עובדה היא, שמשה רבנו לקח את עצמות יוסף ולא גופה חנוטה, בצאת ישראל ממצרים.
יעקב השביע את יוסף לאמור: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם". יוסף הבטיח לקיים את השבועה: "וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ" (שם מז',ל'). המעבר ממצרים לחברון היה כרוך בטלטולים בדרכים, במשך כמה ימים, בחום מדברי כבד, ולכן יוסף ציווה על הרופאים לחנוט את יעקב. לפי המדרש בבקשתו של יעקב להיקבר בקברי אבותיו, הייתה גלומה הבקשה לחניטה, כי יעקב ידע שקשה יהיה למלא את בקשתו להיטמן במערת המכפלה, בלי תהליך החניטה.
ייתכן שאלה הן הסיבות שבגללן חנטו את יעקב ואת יוסף לאחר מותם.
(ויחי תשס"ה)
