הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)השבת תקיים תנועת בני עקיבא את שבת הארגון – החותמת את חודש הארגון, שהוקדש השנה לנושא: "ודור יקום וחי". חודש הארגון הוא המוקד החינוכי השנתי של התנועה ברמה הארצית. בני עקיבא היא תנועה ותיקה, ובעוד שלוש שנים תחגוג מאה שנה להיווסדה. בעוד כשבוע וחצי, בי"ט בכסלו, נציין גם שלושים שנה לפטירת הרב משה צבי נריה ז"ל, שהיה במשך שנים רבות מנהיגה הרוחני של התנועה, וחיבר את ההמנון שלה. במהלך השנים התפתחה תנועת בני עקיבא וצמחה לאחת מתנועות הנוער הגדולות בישראל בכלל, ולתנועת הנוער הגדולה בציונות הדתית בפרט. היא אינה שוקטת על שמריה, ופועלת כל העת להתאים את יעדיה החינוכיים לאתגרי ההווה, ועיניה נשואות אל העתיד – אל הגשמת החזון הדתי־לאומי ותרומתו לעיצוב החברה הישראלית.
אמנם עברו שנים רבות מאז שהיינו חניכים ומדריכים בבני עקיבא, אך החוויות המעצבות של חודש הארגון ושבת הארגון עדיין חיות בזיכרוננו. חלף כבר יותר מעשור מאז סיימנו את חברותנו במליאת ההנהלה הארצית של התנועה (לאחר כעשור וחצי של עשייה), וקשה לשכוח את ישיבות המליאה לקראת שבת הארגון – מליאה שבה יושבים יחד מחנכים מבוגרים ואנשי ציבור עם חברי ההנהלה והקומונריות הצעירות, בראשותם של הרב דרוקמן ז"ל והרב צוקרמן ז"ל. בסופה של הישיבה התקבלה, בכובד ראש, ההחלטה על שמו של השבט החדש המצטרף לחבריא ב', כאשר עיני כל סניפי התנועה בארץ נשואות לה. כך מתגלה סודה של בני עקיבא: כיצד היא מצליחה להיות בו־זמנית תנועת נוער תוססת ודינמית, ומנגד – תנועה ותיקה ושקולה הבוחנת את צעדיה החינוכיים והערכיים בכובד ראש וברצינות רבה.
שבת הארגון השנה מתקיימת בשעה שרבים מאתנו מתבוננים לאחור על השנתיים האחרונות ומנסים לסכם לעצמם, כסיכום ביניים, את מה שעברנו במלחמה: את המחדל הקשה של שמחת תורה ומה שקדם לו, את גבורת הלוחמים ואת ההצלחות הכבירות שזכינו להן בס"ד במהלך הלחימה. עם כל אלה נשזר גם סיפור ההתגייסות חסרת התקדים של לוחמי המילואים, בתמיכת נשותיהם ומשפחותיהם. ללוחמים ומשפחותיהם, בוגרי בני עקיבא, היה חלק משמעותי בכל אלה – ולצערנו, גם בקרב הנופלים והפצועים. על הערכים הללו הם התחנכו בביתם, בתנועה ובבית המדרש: להירתם לעשייה למען עם ישראל, ארצו ותורתו – בשגרה ובשעת מלחמה.
הם התחנכו על אמירת "הנני": להיענות ולהתייצב במסירות למשימות הנחוצות לקיומו של עם ישראל. ובשעת המבחן, כשנקראו לדגל, אותם ערכים הם שהובילו אותם לקו האש, ללחימה כתף אל כתף יחד עם חבריהם מכל חלקי החברה הישראלית.
הנושא השנתי "ודור יקום וחי" – שנלקח משירו של הרב קוק זצ"ל "לחשי ההוויה" – מבקש ליצור חיבור ערכי בין־דורי: בין ערכי הנצח התורניים של דורות העבר בעם ישראל לבין ערכי דורנו בהווה, עם המבט אל העתיד. הוא מבקש לסמן את השורשים העמוקים של דורות העבר, שמהם צמח עם ישראל ושמהם יונק דורנו את עוצמתו ומנתב את יעדיו. מתוך אותם שורשים מפנה הדור הנוכחי את מבטו אל העתיד, ומבקש לממש בו את חזון הדורות של עם ישראל. את משמעות החיבור הזה אנו רואים היטב בהווה, ועתה נדרשת פעולה חינוכית נחושה כדי לעצב מתוכו את ההמשך ואת העתיד.
בפרשיותינו אנו קוראים על יעקב אבינו, ששנים־עשר בניו הפכו לשבטים המרכיבים את עם ישראל. על יעקב נאמר: "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כ"ה, כז) – יושב באוהלה של תורה, עוסק בתורה עוד בטרם ניתנה, ומברר את דרכו העתידית ואת ערכיו של עם ישראל עוד לפני שעלה על במת ההיסטוריה. אותם ערכים הם שינחו אותו בבניין עתידו כעם. ומצד שני, אותם ערכים עצמם הם מקור כוחו ועוצמתו במאבקו על קיומו: תחילה מול לבן, ואחר־כך כאשר הוא נאלץ להיערך למפגש טעון ואף למלחמה אפשרית עם עשו. קודם לכן הוא נאבק עם המלאך, מנצח אותו וזוכה ממנו לשם החדש והנצחי – ישראל: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית לב כט). מכאן אנו לומדים לדורות את תמהיל ההערכות ומקור העוצמה במלחמה: "ודע כי יש בפרשת הזאת באור למה שאירע ליעקב עם עשו אחיו, ורמז ג"כ לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב שהתקין עצמו לשלשה דברים, למלחמה לתפלה לדורון. למלחמה הוא שכתוב: 'ויחץ את העם אשר אתו' וכתיב: 'ויאמר אם יבא עשו וגו", לתפלה הוא שאמר: 'א-להי אבי אברהם וגו' הצילני נא', לדורון הוא שכתוב: 'עזים מאתים וגו"" (רבנו בחיי בראשית לב ח).
עמידה נאמנה בערכי הנצח היא שמאפשרת לעם ישראל להמשיך ולקום לחיים בכל דור ודור.
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ
