הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)רגע לפני שהאחים יוצאים לדרך, המומים מגילוי הלב של יוסף, מצייד אותם יוסף ב'טיפ' מיוחד לדרך: "וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ" . מה התכוון יוסף בהנחיה זו? חז"ל דורשים (בראשית רבה פרשה צד ) "אל תרגזו בדרך אמר להן אל תפסיעו פסיעה גסה". הרב קוק בחיבורו עין אי"ה (ברכות מג ע"ב) מסביר שאל לו לאדם לוותר על התפוקה מהתהליך בעת שצועד אל המטרה. פסיעה גסה היא הליכה שמבוצעת בכפייה ללא כל הנאה מעצם הדרך. יוסף אומר לאחיו: לא רק המטרה חשובה, דהיינו להגיע ליעקב האב ולבשר את הבשורה, אלא גם התהליך, ההפנמה ולימוד הלקחים, שיכולים להתבצע במהלך הדרך. אולם, פרשנים העלו כיוונים שונים והפוכים מהמדרש. הרמב"ן סבור, שיוסף חיזק את רוחם של אחיו לבל יפחדו לצאת לדרך בעגלות עמוסות כל טוב. חששו של יוסף מוצדק, שכן מדובר בשעת בצורת קשה העלולה להגביר את מעשי השוד בדרך. יוסף מסביר לאחיו, שמוראו על סביבתו ולכן יפחדו פושעים לפגוע בהם. אומר להם יוסף: 'מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי'. המהירות והזריזות ימנעו את מעשי השוד, 'ואל תרגזו בדרך' – אל תפחדו במהלך דרככם לארץ ישראל.
אולם, רש"י ואבן עזרא מפרשים אחרת, וכך כותב רש"י:
"ולפי פשוטו של מקרא: יש לומר לפי שהיו נכלמים היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר על ידך נמכר, אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו."
מבחינה לשונית, "אל תרגזו" יכול להתפרש גם בלשון 'כעס' וגם בלשון 'פחד'. אולם נראה שפירושו של רש"י הולם יותר את העלילה.
יוסף שולח את אחיו לדרך זמן קצר יחסית לאחר שגילה להם את זהותו והם עדין שרויים בהלם. האחים מתייסרים יומם ולילה בשאלת מכירתו של יוסף. כבר מהרגע הראשון בעת שירדו למצרים ונפגשו עם יוסף מתאר הכתוב את הדיון הפנימי המתקיים ביניהם:
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ … וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם …"
יוסף מודע לוויכוחים הפנימיים ולסערת הנפשות, וכבר באותו שיח המתקיים בין האחים מגלה לנו הכתוב: "וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם". חששו של יוסף הוא שהוויכוח על המכירה יתעצם דווקא מהרגע שנתגלה להם. יוסף מבקש להקדים תרופה למכה ומבקש מהם שלא לכעוס בדרך.
הדרך חזרה אל ארץ ישראל עלולה להיות מסוכנת דווקא בשל החשש שהאחים יטילו דופי אחד בשני ויגיעו לאביהם יעקב שסועים וקרועים. האסון שיכול להתרחש בשעה שהולכים בדרך עלול להיות קשה ומכאיב.
רבי עובדיה מברטנורא על רש"י משלב בין פרשנותו של הרמב"ן, שהחשש היה מביזה מהאוכל שלקחו האחים ממצרים לארץ ישראל, לבין פירושו של רש"י שהחשש הוא מקרע פנימי. וכך הוא כותב: "אל תרגזו בדרך פי' אל תתעסקו להתווכח בדבר הלכה שמתוך כך ירגזו עליכם עוברי דרכים שיסבירו שיהיו מריבין זה עם זה". כלומר, כאשר האחים יריבו בניהם בדרך אפילו בדבר הלכה, זו תהיה הזדמנות טובה לתקוף אותם ולבזוז את רכושם.
למעלה משנתיים חלפו מתחילת המלחמה, והמחלוקת בתוך החברה הישראלית הולכת ומתעצמת סביב המלחמה ובעיקר סביב זהותה של ועדת החקירה שתחקור את האסון הנוראי שפקד אותנו. מבלי להיכנס לוויכוח עצמו, אין צורך בוועדה כדי לדעת שכאשר יש קרע ושסע בעם זה הזמן שעלולים גם לתקוף אותנו. המלחמה לא תמה וכבר לאחרונה אנחנו שומעים על חששות מגבול הצפון ומאיראן. "אל תרגזו בדרך" – יש לנהל את הדיון בצורה אחראית ולא להגיע חלילה למחלוקת שתעמיד שוב את מדינת ישראל בסכנה קיומית.
