הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)לאחר דרך רחוקה שעשו יחדיו אברהם ולוט, החלה מריבה בין הרועים. חז"ל הבינו שלא מדובר במריבה סתמית, אלא בסכסוך ששורשו בפער המוסרי שהיה בין הצדדים:
"ויהי ריב… רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אמר בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה, היו אומרים להם רועי אברהם, הותר הגזל, היו אומרים להם רועי לוט כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית רבא מא, ה).
רועי לוט טוענים לבעלות על הארץ, שכן הארץ הובטחה לאברהם. מנגד, רועי אברהם נזהרים שלא לגזול את רכוש בעלי השדה החוקיים. לא די בכך שרועי לוט גוזלים, הם אף סבורים שכך ראוי לעשות שכן הארץ שייכת לאברהם, שלוט הוא יורשו החוקי. הוויכוח אינו מפורש במקרא אבל מדויק מהכתובים: "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ". הואיל והתורה מדגישה שהכנעני והפריזי יושבים בארץ, הבינו חז"ל, שהוויכוח ניטש על הבעלות על הארץ. לוט רואה את עצמו כבעלים העתידיים על הארץ, ואברהם סבור שעדיין לא הגיעה השעה ויש להיזהר ברכושם של הכנעני והפריזי.
מחלוקת ערכית זו גרמה לאברהם לעשות צעד קשה וחריג. אברהם מציג ללוט את התמונה האמיתית, שכן לא במריבה בין הרועים עסקינן אלא בוויכוח אידאולוגי, ולכן הוא מציע ללוט להיפרד. חוכמתו של אברהם לא היתה רק בזיהוי של הבעיה, אלא גם בניהול הסכסוך. אברהם אינו ממתין להתפתחות הסכסוך, למצב שהסכסוך יחלחל גם ליחסים שבינו ובין לוט – "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" – אלא פועל מיד ומציע: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה". אברהם לא מאפשר לסכסוך להתפתח ולגבות מחיר מיותר ויקר. הוא מציע מראש חלוקת שטח, פתרון שסביר להניח שהיו מגיעים אליו לבסוף, לאחר ריב ושפיכות דמים. אברהם פונה ללוט בדרכי נועם ומציין את מה שמקרב ביניהם "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ", ובכך מגייס את לוט כשותף שווה בתהליך ולא כיריב. אברהם נותן ללוט את אפשרות הבחירה בשטח, מה שמקנה ללוט את התחושה שהוא מוביל את התהליך, למרות שבפועל אברהם הוא זה שמנהל את התהליך. בכך אברהם מנטרל כל חשדנות מצדו של לוט ומדגיש את הרווח שלו ממהלך ההיפרדות.
ניתן לפתור מריבות, קשה שבעתיים להתמודד עם סכסוכים. לפעמים הפרידה היא הפתרון הנכון. ואכן, ההערכה של אברהם התאמתה כבר לאחר ההצעה שניתנה ללוט. לוט אינו מסרב להיפרד, ואף לא מנסה לשכנע את אברהם לשנות את תפיסתו. להפך, לוט קופץ על המציאה – "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה… וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו". לוט, שהגיע מאור כשדים חיפש בארץ את המקום הדומה ככל האפשר לאזורים עשירים ונוחים הדומים לתבנית נוף ילדותו. לוט בחר בסדום, שכולה משקה. היא ניזונה ממקור מים קבוע. שאיפותיו של לוט הפוכות משל אברהם. בעוד שאברהם הולך במצוותו של הקב"ה למקום בלתי נודע, לארץ בה יהיה תלוי בחסדי שמיים, לוט מעדיף לחפש חבל ארץ שיוכל להרגיש בו כמו בבית – מקום עשיר שאינו תלוי בחסדי הא-ל. חז"ל דייקו זאת ממילה אחת: "'ויסע לוט מקדם' – הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אי אפשי לא באברהם ולא באלוקיו". סופו של התהליך מעיד עד כמה צדק אברהם בהחלטתו להיפרד מלוט. (לך לך תש"פ)
