יש מה לתקן
בואו נעשה תרגיל בדמיון מודרך. נגיד, והנושאים ונותנים בסוגיית חוק הגיוס/ההשתמטות יגיעו להסכמות שיתגייסו נגיד 5,000 חרדים בשנה ליחידות הקרביות, ונניח ש-5,000, אחד לא פחות, אכן נכנסים לבקו"מ בשלשות בדרך לטירונות קרבית. ונגיד, שאכן הגיעו להבנות בכל הקשור לצביון החרדי, אורח החיים החרדי, הכל סגור, ברור, ומקובל ואפילו כתוב שחור על גבי לבן בפקודות מטכ"ל. מישהו מעלה על דעתו שבאמת ניתן יהיה לעמוד אחר כל ההתחייבויות ההלכתיות שצה"ל לקח על עצמו? לי אין ספק שעם כל הכוונות הטובות והרצון הטוב, בעיות יצוצו מהיום הראשון וכמובן יהיו מי שיתנו לכך פרסום מגמתי שלילי חוצה רחובות בני ברק, מודיעין עלית, ביתר עלית ודומותיה. וחברי כנסת חרדיים יזדעקו ויזעקו מעל דוכן מליאת הכנסת, קירות 'ערי הקודש' יתמלאו בפעשקווילים, בקיצור, חגיגה. ולמה אני כל כך בטוח בזה? משתי סיבות. האחת- כי גם מחטיבת החשמונאים שהוקמה במיוחד עבור חרדים, תוך השקעה גדולה מאוד הן במחשבה והן במשאבים, אחת לכמה ימים יש מי שמפיץ ברשתות החברתיות הנפוצות במגזר החרדי פוסטים על 'קלקולים' בחטיבה, ולאו דווקא קלקולי קיבה. מספרים על חייל המעיד על עצמו שהוא כבר לא חרדי כמו שהיה כשנכנס ליחידה (יש גם עדויות הפוכות על אחרים), אחר שסיפר כי באחד התרגילים נצפתה חיילת (רח"ל), וכדומה.
אבל זה (בינתיים) עוד בקטנה. גם במגזר החרד"לי, שבניו אכן מתגייסים לצה"ל, בדגש על יחידות מובחרות, יש טענות רבות על 'תקלות' אל מול ההבנות שהיו בין צה"ל לרבני המגזר בכל הקשור ל'שירות המשותף', וכדומה. יש לא רק את ארגון 'תורת לחימה' שלא מחמיץ הזדמנות להעיר ולהטיף בעניין (לטעמי מתוך התנשאות ורצון לחנך את כל העולם). במהלך המלחמה התלוננו כמה נשות מילואימניקים על מצבים מביכים שבעליהם הלוחמים נאלצו להילחם כאשר פרמדיקיות הוצבו בצמוד ללוחמים, או שלעיתים הפרמדיקיות נדרשות לישון יחד עם הלוחמים בנמר אחד "באופן היוצר אי נוחות הלכתית ואי יכולת מבצעית משמעותית לשני הצדדים", כמתואר במכתב ארגון 'רבני תורת הארץ הטובה', לשר הביטחון. הרבנים האלה נפגשו בעבר עם שר הביטחון בעניין זה, ובשבוע שעבר פנו בבקשה לפגישה נוספת, הן כדי להעיר ולעורר על "המשך קשיים בשמירת אורח חייהם של חיילים דתיים", בניגוד לסיכומים עימו בעבר, והן דרישה משר הביטחון שצה"ל יחדל מניסיונותיו לשכנע בנות דתיות להתגייס לשורותיו.
אז אם כיום, שמספר החרד"לים והחרדים בצבא הוא כמו שהוא, זה המצב, מי לידינו יתקע שכשחמשת אלפים חיילים חרדיים נוספים יוסללו ללחימה, עם כל המורכבות, מספר הבאגים ה'דתיים' לא יהיה גדול בפי עשרות ומאות? אין ספק, כי בכגון אלה, לצה"ל יש עוד הרבה מה להשתפר, ולרבנות הצבאית, שהמלחמה הנוכחית העלתה את מעמדה משמעותית, אמור להיות תפקיד מרכזי בכך.
אבל ברשותכם, אני מבקש לחזור לקטע במכתבם של אותם רבני המגזר החרד"לי, לשר הביטחון.
הרבנים ציינו כי הם מעודדים את תלמידי הישיבות להתגייס ולשרת שירות משמעותי (מה שנכון) ורואים בשירות הצבאי של תלמידיהם שליחות לאומית ודתית ממדרגה ראשונה, וכי תלמידיהם עושים מאות ימי מילואים, מתייצבים פעם אחר פעם בשטח ופועלים מתוך תחושת שליחות, אחריות ונכונות להגן על העם והארץ". ואחרי הבהרה זו הם מעלים את סוגיית גיוס הבנות הדתיות ומתלוננים כי לאחר הבטחות שקיבלו מהשר בפגישה קודמת, שוב התקיים כנס "לעידוד והסברה לבוגרות החינוך הממלכתי-דתי', בהובלת מיטב ובשיתוף ארגון 'אלומה'. הרבנים טענו כי "עצם קיום פעילות רשמית בעלת מאפיינים אלה, בפרט זמן קצר לאחר דבריך, מעורר תמיהה ושאלות רבות בקרב הרבנים והציבור". הם קבלו גם על כך שהצבא פונה לבנות דתיות גם אחרי שהצהירו על דתיותן.
דומני, שהרבנים דלעיל מתקשים להשלים עם העובדה ש'הסוסים כבר יצאו מן הארווה'. נכון להיום, יותר 38% מהבנות המסיימות אולפנות ותיכונים דתיים, גם אולפנות הנחשבות 'יותר דתיות', מבקשות להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל. מלחמת חרבות ברזל רק האיצה מגמה זו. חלפו הימים שמוסדות יצליחו למנוע מהבנות לעשות עם עצמן, בתום י"ב, מה שהן חושבות לנכון. גם הורים דתיים רבים לא רק שאינם מתנגדים אלא אף מעודדים התגייסות ביתם לשירות משמעותי בצה"ל. ועל תרומת הבחורות הדתיות לצבא, אין צורך להכביר מלים. זה כבר לא עידן של חיילת=פקידה, כמו שמקובל היה לחשוב בשנות ה-60.
אז הרבנים האלה יכולים להתנגד, רבנים אחרים יכשירו, וכלל לא בטוח שהרבה בחורות איכותיות דתיות עושות בעניין 'שאלת רב'. לחילופין, יש מהן שסומכות על רבנים המתירים לבנות להתגייס. מן הסתם, אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
ובהערת אגב, אני בטוח שיש מהקוראים ששואלים עצמם- מיהם הרבנים שפנו. אז ככה, המכתב נחתם ב: "הנהלת רבני תורת הארץ הטובה, וועדת ההתיישבות בראשות הרב אליקים לבנון". בהודעה לעיתונות נכתב כי "המכתב נשלח בשם הנהלת הארגון, ובה חברים הרב איתן אייזמן, הרב שמואל אליהו, הרב דוד חי הכהן והרב יוסף ארציאלי". שלוש פעמים בהודעה לעיתונות נכתב שם התואר המכובד: "בכירי רבני הציונות הדתית". מי אני שאקבע מי בכיר?
בתחבולות בונים רבנות לישראל?
כשלעצמי, נראה לי שאני יכול להסתדר טוב גם במחצית השנייה של חיי גם בלי רבניות בתואר מוסמך וחתום על-ידי הרבנות הראשית לישראל. אה מה מה, אם יש נשים כאלה שרואות עצמן מסוגלות וראויות, וזה חשוב להן ולאחרים ולאחרות, אני בצד אלה הסבורים כי אין לרבנות הראשית זכות מוסרית וחוקית למנוע בעדן להיבחן, ושהידע שיפגינו, כמו גם אורחות חייהן- יקבעו. אבל הרבנות הראשית, כידוע, (כמעט?) כל דבר חדש לצנינים בעיניה, מן הסתם כמי שדבקה בכלל "חדש אסור מן התורה", שטבע החתם סופר כביטוי להתנגדותו לשינוי במנהגים בכלל, ואת מאבקו בכוחות הפרוגרסיביים בזמנו – משכילים רדיקליים, רבנים 'פתוחים', רפורמים 'מתקדמים' וכדומה. (הביטוי המושאל מתבסס על 'החדש אסור מן התורה בכל מקום', במשנה מסכת ערלה פרק ג' משנה ט'.). משכך, בחודשים האחרונים השתדלה הרבנות הראשית לתקוע מסמרים במאמץ של כמה נשים תורניות למדניות (לא תתפלאו שהן מהמגזר ה'סרוג' ולא מהחרדי או החרד"לי, נכון?) להירשם לבחינות של הרבנות הראשית.
הנשים האלה, הנתמכות בידי עמותת עתי"ם ואחרות, לא הרימו ידיים אלא עתרו לבג"צ וזה חייב את הרבנות לאפשר לנשים לגשת למבחני ההסמכה של הרבנות. ברבנות, כצפוי, התקשו לבלוע את כוס התרעלה הזו, ועיכבו במכוון את פתיחת ההרשמה לבחינות, גם לגברים, בגדר, גם לי (גברים), גם לך (נשים) לא יהיה. מצוקתם של מאות רבות, אם לא אלפים, בחורי ישיבות ואברכים שלמדו שנים לקראת הבחינות של הרבנות הראשית, שנדחו כבר פעם אחת, ונכספים כבר לראות את האור בקצה המנהרה, לא ממש ריגשה את מקבלי ההחלטות ברבנות ואפילו בה לא היה די כדי לשחרר את חסמים ולפתוח את ההרשמה לבחינות. והכל, שלא לפתוח שער בפני נשים. הבחינות שתוכננו לחודש מרחשוון נדחו בעקבות הדיונים בבג"צ. והנה, הנס הגדול הזה ארע בשבוע שעבר, בחנוכה (אולי להוסיפו לניסי החג…), והרבנות הראשית פרסמה הודעה רשמית על פתיחת ההרשמה למבחנים הקרובים המתוכננים לחודש ניסן הבעל"ט.
אלא, שכידוע, שמלחמות מנהלים בתחבולות, ומסתבר שבזה הרבנות חזקה. את הודעת הרבנות הראשית לא נכון לקרוא כפשט. תמיד כדאי להבין את הדרש ומה מסתתר מאחורי הפשט. מה כתוב בהודעה, ומה לא כתוב, וזה חשוב לא פחות. ובכן, העיתונאי (חרדי) יעקב הרשקוביץ ב'ישראל היום', עשה שיעורי בית ומצא, שהמבחנים שההרשמה אליהן נפתחו הם למבחני דיינות, רבנות צבאית משגיחים ושוחטים, ואולם מסלולי ה"יורה יורה" אותם מבחנים שעומדים בלב פסיקת בג"צ הפוסלת הדרת נשים, נותרו מחוץ לרשימה. שיחכו? למה? כנראה, לתרגיל הבא של הרבנות הראשית, במאמציה לסכל ניסיונות של נשים להיבחן על ידה. (הערכה שלי: בסוף, בזכות בג"צ, הנשים ינצחו. זה רק עניין של סבלנות).
לדברי יעקב הרשקוביץ ב'ישראל היום', לאחר שבמועצת הרבנות הראשית הגיעו להבנה כי בג"צ לא מתכוון לוותר אלא יגן על דרישת הנשים, הוקמה ברבנות הראשית ועדה מיוחדת לגיבוש קריטריונים חדשים למבחנים, בראשה עומד הרב הראשי קלמן בר, שנועדה לקיים את פסיקת בג״צ לפתיחתם לנשים מחד גיסא, אך להציב חסמים הלכתיים ומנהלתיים בפני נשים, מאידך גיסא.
מה למשל?
העלאת רף שנות הלימוד: כיום סף המינימום לרישום למבחנים עומד על 3 שנות לימוד בישיבה, הכוונה היא להעלותו ל 4 או 5 שנות לימוד. המטרה היא להקשות על נשים הלומדות במכונים תורניים שם בד"כ לומדים 3 שנים
משוכות אחרות שתכליתן לחסום דרכן של נשים עשויות להיות עיבוי מסלול ה"יורה יורה" (שכולל כיום 6 בחינות) ולהוסיף מבחן נוסף בתחום שאינו כלול במסגרות הלימוד התורני לנשים. בינגו.
והדובדבן שבקצפת: ועדת הסמכה סופית- גם אם אישה תעבור את המבחנים בכתב, הוועדה היא זו שתכריע לגבי מתן תואר ההסמכה בפועל. (מעניין אם הוועדה הזו תראיין את האישה בנוכחותה, או שתסתפק בלעבור על מסמכים).
סביר בעיני לצפות שאם אלה אכן יהיו החלטות הוועדה והן תאומצנה בידי מועצת הרבנות הראשית, תוגשנה לבג"צ עתירות חדשות ובג"צ יקבלן. לתחושתי, לא בטוח שלעומדים בראש הרבנות הראשית אכפת מהפינג פונג הזה, ובעיניים שלי, עד שלא יטילו על הנוגעים בדבר הוצאות אישיות כבדות, מצידם- המשחק יוכל להימשך. כפי שהדברים נראים, הרבנות מעדיפה לשתק את מערך הבחינות בנושאי הסמכה לרבנות ("יורה יורה") מאשר לאפשר מצב שבו נשים תוכלנה להירשם אליהם כחוק.
מועצת הרבנות הראשית קיבלה בשנת 2019, בהובלת הרב הראשי דאז, הרב יצחק יוסף, החלטה נחרצת להתיר לנשים להיבחן ושהסמכה לרבנות תישמר לגברים בלבד. הרב יצחק יוסף ממשיך להתנגד למהלך גם כיום. נראה, כי הלחץ המשפטי אילץ את הרבנות הראשית לקבל החלטות שלמראית עין אינן מתיישבות עם האג'נדה שלה, אולם בפועל, אין בכוונתה לאפשר לפתוח את דלת מבחני ההסמכה לרבנות בפני נשים. ואולי צריך את בג"צ בעניין זה שיקיים בהם את "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני".
ב'ישראל היום' דווח שמהרבנות הראשית ביקשו שלא להגיב. שתיקה כהודאה דמי?
"חלפו הימים שמוסדות יצליחו למנוע מהבנות לעשות עם עצמן, בתום י"ב, מה שהן חושבות לנכון. גם הורים דתיים רבים לא רק שאינם מתנגדים אלא אף מעודדים התגייסות ביתם לשירות משמעותי בצה"ל"
אנחנו מטומטמים?
מה באמת חושבים ראש הממשלה וחבר מרעיו, שאנחנו עד כדי כך מטומטמים? שבאמת נחשוב שוועדת חקירה שמי שאמור להיות נחקר מספר אחד יקבע מה המנדט שלה, והוא וחבריו הפוליטיקאים מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד, שגם הם אמורים יהיו להיות מוזמנים להיחקר, הם ימנו את השופטים? בדיחה עלובה אחת גדולה. ההחלטה שנתקבלה השבוע בממשלה על ועדת חקירה פוליטית ("ועדת חקירה ממלכתית מיוחדת", כהגדרת רה"מ) משמעה אחת- דחייה, עד לבחירות. ולמה? כל לנתניהו חשוב מאוד שלא להגיע לבחירות תוך כדי שהוועדה חוקרת אותו ואת סביבתו. זה יעבוד ככה. למצוא מועמדים 'מתאימים' יקח זמן, לכשיימצאו בשעטו"מ ברור שתוגש עתירה לבג"צ, וכך יחלפו להם החודשים שיביאו אותנו לבחירות לכנסת. ואו אז, בהתאם לתוצאות, תהיה ועדת חקירה. לעניין המחדל שהביא לטבח 7 באוקטובר 2023 ומה שקרה או לא קרה מאז. ואני מציע, באותה הזדמנות שיחקרו גם את החשש לקטארגייט בלשכת רה"מ, ועד לאן זה הוביל, אם היה בכלל. חבל גם על זה לבזבז מריבות על ועדת חקירה.
אבל כמו בדברים אחרים שעל פני השטח, גם בעניין ועדת חקירה ממלכתית יש דברים שמתחת לשטח. לפי אחד הספינים שיצא באמצע השבוע, רה"מ שוקל להסכים שנשיא בית משפט העליון, עמית, זה שאינו מוכר ע"י שר המשפטים לוין, הוא שיימנה את חברי ועדת החקירה הממלכתית, ובלבד שלרה"מ תהיה זכות וטו. אני בטוח שגם נתניהו מבין שאף שופט לא יסכים לזכות וטו שכזוט מצד רה"מ או מישהו אחר. בקיצור, הכל דיבורים. ולמה מדברים? כי בג"צ מחכה לתשובות מהממשלה. וכך, לאחר שכבר החליטה על הקמת ועדה, הממשלה תודיע השבוע לבג"צ כי החל תהליך של הקמת ועדה. אך עד שצוות השרים יגיש את המלצותיו יזרמו עוד מים רבים בירדן.
ובהערת אגב, בג"צ דחה – שוב- השבוע את בקשת שר המשפטים יריב לוין למנות את השופט בדימוס אשר קולא, נציב תלונות השופטים, למלווה את חקירת הפצ"רית, תוך התחייבות שבתקופת זו קולא לא ישמש בתפקידו כנציב תלונות השופטים. קראתי, ואני חוזר וקורא את תגובתו של שר המשפטים יריב לוין להחלטת בג"צ, ואני מתמוגג. כך נראה ומדבר שר משפטים בממשלת ישראל. בעיניים שלי, אם טיפה של יושר אישי יש בו, היה צריך מזמן לעבור למשרד אחר, כי אם זה או הוא או בית משפט עליון, לפחות בעיניים שלי, הבחירה השנייה עדיפה. והנה תגובתו המלומדת והנימוסית: "כך נראית מערכת אשר איבדה את הבושה, אשר יודעת שריחות השחיתות והאיפה ואיפה עולים ממנה, ואשר נאחזת נואשות בשררה ובכוח גם במחיר אובדן מוחלט של אמון הציבור בה ובראשיה. האחראים למחדל ולטיוח לא יוכלו להסתתר לנצח מאחורי גלימות השופטים, וכאשר האמת תיחשף, הם לא יוכלו לומר 'לא ידענו', 'לא פעלנו כדי לסגור את התיק לחברנו על חשבון חיילי צה״ל וזכותם לצדק'״. 'איבדה את הבושה', 'ריחות שחיתות', 'אחראים למחדל ולטיוח'- בעיניים שלי, הגדרות המתאימות בול, אבל ממש, לכאורה כמובן, לממשלה הזו, לא פחות, ואף הרבה הרבה יותר, מאשר למערכת המשפטית, שגם היא לא בדיוק טלית שכולה תכלת. אשרי העם שככה לו אשרי העם שאלה מנהיגיו. אבוי.
