תשלומין לתפילת ערבית ולקידוש של ליל שבת

שאלה: חייל שב מפעילות מבצעית ממושכת סמוך לכניסת השבת, ועקב הפעילות המפרכת נרדם, והתעורר רק בשבת בבוקר. הוא החסיר את תפילת ערבית ואת הקידוש. כיצד ינהג?

 תשובה: בשבוע שעבר עסקנו בהלכות "תפילת תשלומין", שמקורן בגמרא במסכת ברכות (דף כ"ו). בין היתר, נאמר בגמרא שם שמי ששכח להתפלל מנחה בערב שבת – יתפלל פעמיים ערבית של שבת. כלומר, עצם המושג "תפילת תשלומין" בוודאי קיים גם בשבת.

לפיכך, מי שנבצר ממנו להתפלל ערבית של ערב שבת, יוכל להתפלל פעמיים תפילת שחרית. מפורש בגמרא, שכאשר מתפללים תפילת תשלומין – מתפללים פעמיים את התפילה הנוכחית. למשל, באותו מקרה של מי שלא התפלל תפילת מנחה בערב שבת – עליו להתפלל פעמיים את תפילת ערבית בנוסח של שבת, ולא בנוסח תפילת יום חול שאותה החסיר. בהתאם לעיקרון הזה, כתב רבי אברהם בן הרמב"ם בתשובותיו (סימן ע"ט), שמי שהחסיר את אחת מתפילות השבת, יתפלל פעמיים את התפילה הנוכחית. בנידון שאלתנו: יתפלל פעמיים את נוסח תפילת שחרית "ישמח במשה במתנת חלקו…", ולא את נוסח תפילת ערבית "אתה קדשת…".

בשו"ת יביע אומר (אורח חיים ה', י"ד) הזכיר את דעותיהם של כמה מן הפוסקים האחרונים, שסברו שהיות ונוסח התפילות בשבת איננו מעכב, והעיקר הוא בחתימת הברכה "מקדש השבת", הרי שאין מניעה להתפלל תפילת תשלומין בהתאם לתפילה שהחסיר. כלומר, יתפלל שחרית ויאמר "ישמח משה", ולאחר מכן לתשלומי תפילת ערבית יאמר "אתה קדשת". התפילות אמנם לא זהות, אך בשתיהן הוא חותם "מקדש השבת".

הלכה למעשה, בשו"ת יביע אומר מסתייג מעמדה זו, ואף קובע שהיות ומצאנו לאחד הראשונים – רבי אברהם בן הרמב"ם – שכתב להיפך, כך יש לנהוג. כך הכריע גם בספר ערוך השולחן (אורח חיים, רס"ח ז'), שדין תפילת תשלומין בשבת כדין תפילת תשלומין בחול, ולפיכך יש להתפלל פעמיים את התפילה הנוכחית.

דרך אגב יש להזכיר, שדין תפילת תשלומין אמנם נוהג בשבת, אך לא בתפילת מוסף. לכתחילה יש להתפלל תפילת מוסף עד סוף השעה השביעית ביום, אך בדיעבד ניתן להתפלל מוסף עד השקיעה. עם זאת, מי שנבצר ממנו להתפלל מוסף – לא יכול להשלים אותה בתפילת ערבית.

כך הסבירו התוספות במסכת ברכות: "אם טעה ולא התפלל תפלת מוסף – ודאי אינו מתפלל בערבית, דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף?! וגם לא תיקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום "ונשלמה פרים שפתינו", ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו. אבל שאר תפלות דרחמי נינהו, ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, ואין כאן "עבר זמנו" בתפלה אחרת".

התוספות מצביעים על ההבדל היסודי בין תפילת מוסף לשאר תפילות היום: תפילת מוסף נועדה להוות תחליף וזיכרון להקרבת קורבנות היום, ואת זאת לא ניתן להשלים בערב; בעוד שאר התפילות הן ביסודן בקשת רחמים, ועל כך לימדו חכמים שהלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. דברי התוספות הובאו להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים, ק"ח ו'), ועל כן הלכה למעשה את תפילת מוסף לא ניתן להשלים.

במקרה שבפנינו, אותו חייל שנרדם החסיר לא רק את תפילת ערבית, אלא גם את הקידוש בליל שבת. בגמרא במסכת פסחים (דף ק"ה) נאמר בפירוש: "מי שלא קידש בערב שבת – מקדש והולך כל היום כולו". יש מן הראשונים שהבינו שדין זה הוא דווקא במי שהחסיר את הקידוש של ליל שבת בשוגג, אך מי שהחסיר את הקידוש במזיד – לא יוכל להשלים אותו במהלך היום, כדין תפילת תשלומין שמתאפשרת רק למי שהחסיר תפילה בשוגג, אבל לא במזיד.

עם זאת, הרמב"ם (שבת, כ"ט ד') לא חילק בין שוגג למזיד, וביארו אחרונים שלדעתו אף שעיקר מצוות הקידוש בכניסת שבת, הרי שזמנה נמשך בפועל כל היום. בעקבות הרמב"ם פסק גם השולחן ערוך (אורח חיים, רע"א ח'): "אם לא קידש בלילה – בין בשוגג בין במזיד – יש לו תשלומין למחר כל היום".

הרמ"א בהגהה על סעיף זה בשולחן ערוך פוסק, שהמקדש ביום לא יאמר "ויכולו השמים והארץ", אלא רק את ברכת הקידוש עצמה. הסיבה לכך היא שפסוקי "ויכולו" מתארים את השלמת בריאת העולם, והשלמה זו הייתה עם כניסת השבת והיא פחות שייכת ביום. אף שהלכה זו לא הובאה בשולחן ערוך, היא צוטטה בבית יוסף, וכך נוהגים גם בני עדות המזרח.

בשו"ת בצל החכמה (ג' ג') העיר שאמנם לא אומרים את פסוקי "ויכולו", ואולם ישנה חובה של "קידושא רבה", הקידוש של שבת בבוקר. לפיכך, הסדר הנכון במקרה כזה הוא לומר את הפסוקים הנהוגים בשבת בבוקר "אם תשיב משבת רגלך", "ושמרו בני ישראל את השבת", ולאחר מכן לומר את ברכת בורא פרי הגפן ואחריה את ברכת הקידוש הרגילה "מקדש השבת".

בדרך זו, יוצאים בבת אחת ידי חובת קידוש היום והלילה, וכך כתב בספר ערוך השולחן (רע"א כ"א): "ונראה דכשמקדש למחר יוצא גם בקידוש של יום, ואין צריך לקדש על שם יום בפני עצמו, וקידוש אחד עולה ללילה וליום".