הרב ד"ר יצחק בן דוד, ראש בית המדרש שערי ציון להכשרת רבני עריםשת משפטים היא אחת הפרשות המשפטיות וההלכתיות המובהקות שבתורה. היא רוויה בגופי הלכות ומכסה תחומים משפטיים מרכזיים, שרבים מהם מתפרסים על מסכתות שלמות בש"ס.
הפרשות האחרונות בספר בראשית מגוללות אולי את אחד מהסיפורים הדרמטיים ביותר בתורה על גלגולי חייו של יוסף, ועל השבר הגדול בינו לבין משפחתו, עד לאיחוד ולפיוס המגיעים לבסוף.
לכאורה – אלו מרחבים כה רחוקים זה מזה, כה מנוגדים באופיים, במהותם, ובתכניהם.
על הרקע הזה, נופתע מאוד לגלות שבנקודות רבות ומגוונות בפרשת משפטים, התורה רומזת פעם אחר פעם לסיפורו ולדמותו של יוסף, ולסיפור חייו הטראגי ומלא התהפוכות. עם חלק מהנקודות יהיה אולי מי שיתווכח, אך קשה יהיה כמדומני להתכחש ולהתעלם מן המכלול השלם. הנה הדוגמאות העיקריות (חלקן למדתי מדברים שכתב בעבר הרב אמנון בזק, וחלק נוסף התחדשו והתווספו לאורך השנים):
א. פרשתנו פותחת בדינו של העבד העברי. מכל המערך המסועף של חוקים ומשפטים שבו תעסוק הפרשה, נותן התורה בחר לפתוח אותה דווקא בדיון מפורט בדינו של העבד העברי.
קשה עד מאוד להתעלם מהעובדה הבאה: מלבד פתיחת פרשתנו, הביטוי 'עבד עברי' מופיע פעם אחת נוספת בכל המקרא. וזאת במסגרת דבריה של אשת פוטיפר לאנשי ביתה ביחס ליוסף:
"בָּא־אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר־הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי". הופעתו היחידאית של הביטוי הפותח את פרשתנו, ככינוי לדמותו של יוסף, כבר מלמדת על זיקה שהתורה מבקשת ליצור פרשתנו לבין דמותו וסיפורו של יוסף. אך בכך לא תם העניין, אלא רק מתחיל.
ב. אנחנו מתקדמים כמה פסוקים קדימה בפרשה, ופוגשים את רצף החוקים הבא:
"מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת…
וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.
וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת.
וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת".
גניבת איש ומכירתו היא בדיוק המעשה שאותו מבצעים האחים ליוסף. טוב, לפחות מה שהם תכננו לעשות. הם גונבים אותו מחירותו ומאביו, זורקים אותו לבור, ומתכננים למוכרו לישמעאלים. רגע לפני שהם עושים זאת בפועל, מגיעים המדינים ועושים זאת קודם לכן. ולכן האחים ניצלו כנראה מעונש מיתה קולקטיבי עליהם ועל זרעם. אך נראה ברור שאיזכורו של חוק זה בתורה, מתכתב גם הוא עם סיפורו של יוסף ואחיו. ואיזכורו בסמוך לפעולות שונות של פגיעה באב ובאם, מתקשר גם כן לסיפור, שהרי דמויותיהם של יעקב מחד ורחל מאידך, מרכזיות מאוד בסיפור כולו, ובמעשה של האחים.
ג. מיד לאחר מכן מגיעה התורה לדין המפורסם של מידה כנגד מידה: "עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל". תאמרו לי אתם: האם לא זוהי תבנית העומק של סיפור יוסף ואחיו? האחים ביקשו למכור את יוסף לעבד במצרים, ובכך גם לגזור את דין ילדיו וזרעו לעבדות עולם, ובסופו של דבר התגלגלו כולם לעבדות ארוכה ומרה במצרים, שהתממש בפועל על ילדיהם וזרעם אחריהם.
ד. במהלך הפרשה, המילה שור מופיעה מספר רב מאוד של פעמים (למעלה מעשרים פעם), במגוון רחב של הקשרים. הרבה מעבר לכל מקום אחר בתורה. ונזכיר כמובן שיוסף הומשל לשור פעמיים: גם בדבריו של יעקב לבניו לפני מותו, ברומזו כנראה למכירת יוסף ("כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ־שׁוֹר")׃, וגם בדברי הפרידה של משה מהעם בברכתו ליוסף ("בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ").
ה. מושג מרכזי נוסף בפרשתנו הוא הבור. ובכן: המילה בור מופיעה בתורה עד כה אך ורק בסיפור יוסף(!), והיא כמובן מאוד מרכזית במסגרת סיפור זה (מופיעה שם תשע פעמים).
ו. והנה הגענו למה שהיא אולי 'ראיית הזהב' שלנו. במסגרת פרשת השומרים נאמר בפרשתנו: "וְאִם־גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו. אִם־טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם". והנה שני הפעלים הכפולים הללו מופיעים אך ורק בהקשר אחד(!) נוסף בתורה כולה והוא סיפורו של יוסף. פעמיים אומר עליו אביו "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף". ואילו יוסף אומר גם על עצמו: "כִּי־גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים".
ז. שביעי ואחרון. כך נאמר בפרשתנו: "כׇּל־אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם־עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם־צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים".
האם יש מישהו שלא שומע כאן את צעקתו של יוסף היתום מאימו מהבור שעליה נאמר על ידי האחים: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל־כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".
נשארה כמובן השאלה: מה משמעותה של הקבלה זו? ומה באה היא ללמדנו? על כך בע"ה בטור לפרשה הבאה.
