הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)בפרשת השבוע מספרת לנו התורה על אחריותו של אדם אם הוא פוגע באדם אחר, "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף, ולא ימות ונפל למשכב…רק שבתו יתן ורפא ירפא" (שמות כ"א י"ט). כלומר, הפוגע חייב לשלם את הוצאות הטיפול של הנפגע. מפסוק זה נגזר העיקרון שהרופא רשאי לרפא "ורפא ירפא, מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות" (ברכות ס' ע"א).
רפואת יתר, הכוללת בדיקות מיותרות, צריכת תרופות וקבלת טיפולים ואף ניתוחים ללא צורך ממשי, הולכת והופכת למגפה בעולם המערבי. האם הפנייה לבדיקות סקר ואבחון הינן בכלל מצוות "ורפא ירפא"?
ראשית, נברר מה צורך יש ברשות שניתנה לרופא לרפאות, למרות הסברה הפשוטה מאן "דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא" (מי שחולה – הולך אל הרופא) (בבא קמא מ"ו ע"א), מדוע הצורך בנתינת רשות? וכי יתכן שמי שבידו היכולת לרפאות את חברו לא יחויב לעשות כן?
רש"י ביאר "ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי" (ד' היכה והרופא מרפא). לפי פרשנות זו, העיסוק ברפואה נראה כהתערבות לא לגיטימית בהשגחת ד' על ברואיו (שם, בד"ה 'נתנה רשות לרופאים לרפאות'). תוספות כתבו, "דנראה כסותר גזירת מלך" (שם). מפרשנויות אלה נראה לכאורה שהעיסוק ברפואה היא התערבות לא לגיטימית בהשגחת ד' על ברואיו. ובא הפסוק ומורה לנו כי ניתנה רשות לרופא לפעול, ואין בכך כל חשש להתערבות אסורה, שכן הרופא פועל כשליח המקום. הרמב"ן פירש אחרת פסוק זה, "שלא יאמר הרופא מה לי בצער זה שמא אטעה ונמצאתי הורג נפשות בשוגג – לפיכך נתנה לו התורה רשות לרפאות… " (כתבים, ח"ב עמ' מ"א-מ"ג). עפ"י הרמב"ן, התורה נתנה רשות לרופא לרפאות למרות הסכנות הכרוכות בטיפול רפואי.
מטופלים רבים שואלים, "למה אי אפשר לשלוח אותי לבדיקת סי.טי ליתר ביטחון?". מחקרים הראו שבדיקות מיותרות, מזיקות. הן חושפות את המטופל לקרינה מיותרת, לניתוחים פולשניים ולפעולות חודרניות, שמסכנות את החולה בלא תועלת. המלצה: כשרופא עומד לשלוח אתכם לבדיקה, שאלו אותו, האם היא באמת נחוצה.
הפליא בדבריו הרב קוק שבאר מדוע הריפוי אינו אלא בגדר רשות בלבד "… שעיקר הרפואה מצד חכמתה מסופקת היא, שאם היה דבר ברור איך יעלה על הדעת שלא יהיה מחויב לרפאות, וכי אין עובר על 'לא תעמוד על דם רעך', על כל צרה שבאה עליו אפילו מן השמים… אלא שעיקר היסוד מפני שכל עיקרי הרפואה אינם מבוררים כל כך ואין יודע בבירור אם אין הנחותיהם מסופקות, על כן הוצרך לנתינת רשות, שמכל מקום אין דרך אחרת לפני בני אדם" (דעת כהן יו"ד סי' ק"מ).
כלומר, אין המקורות המחייבים הצלת הזולת מלמדים את החובה על הרופא לרפא, שהרי אין וודאות שטיפול מסוים יעזור לחולה ספציפי. הרפואה אינה מדע מדוייק. למרות ההסתייגויות הרבות, ההלכה קבעה כי מצווה וחובה מוטלת על הרופא לרפאות, "נתנה תורה רשות לרופא לרפאות, ומצוה היא, ובכלל פיקוח נפש הוא, ואם מונע עצמו, הרי זה שופך דמים" (שו"ע, יורה דעה של"ו א'). אך גם על החולה מוטלת החובה להישמר. כך כותב הרמב"ם בהלכות דעות "הואיל והיות הגוף בריא ושלם…לפיכך צריך להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים" (פ"ד ה"א).
כמובן, העלויות הגבוהות כשהמשאבים מוגבלים משליכות על החולים ועל מערכת הבריאות. שמעתי מפיו של הרב שבתאי הכהן רפפורט, כי כאשר אושפז סב רעייתו, הרב משה פיינשטיין זצ"ל, בשל מחלת הלב ממנה סבל, נאמר לו על ידי הרופאים כי במהלך אשפוזו ערכו הרופאים שורה של בדיקות נוספות השוללות מספר מחלות קשות. הרב פינשטיין התרעם על כך ושאל ממי קיבלו היתר לכך !
