כל הפוסטים של בן דוד יצחק (רב, ד"ר, ראש בית המדרש שערי ציון להכשרת רבני ערים)

את הטור השבוע אני מבקש להקדיש לשיחה מדומיינת בין יהושע לכלב בעקבות חטא המרגלים. השיחה עצמה היא כמובן מעין מדרש,

יוצאים לדרך. אחרי למעלה משנה של חניה למרגלות הר סיני, סוף סוף יוצאים לדרך. לאחר תקופה ארוכה של הכנה ובניית

  בבסיס קיומו של חג השבועות, בפתחו אנו ניצבים, ישנן כמה שאלות יסודיות, שמעוררות מבוכה מתמשכת בקרב פרשנים וחוקרים לאורך

פרשת במדבר, הפותחת את החומש הרביעי, עשויה להיראות במבט ראשון כטקסט טכני, כמעט אפרורי. רשימות ארוכות של שמות, מפקדים מפורטים,

ביטוי אחד שחוזר על עצמו פעם אחר פעם בפרשתנו, פרשת בהר, מייצר על הקורא אפקט שהוא כמעט מדידטיבי. הביטוי הוא:

השבת, פרשת אחרי מות-קדושים, מגיעה מיד לאחר סיומו של רצף ימי הזיכרון והעצמאות, זמן ראוי להתבונן על הקשר העמוק שבין

ביום העצמאות השנה, נציין שבעים ושמונה שנים להולדתה של מדינת ישראל. שבת זו שבה אנו עומדים, פרשת תזריע-מצורע, נמצאת בדיוק

ספר שמות, "ספר הגאולה", מגיע בפרשות ויקהל-פקודי אל שיאו המרהיב. הספר שנפתח בסיפור שעבודם של בני ישראל במצרים, מסתיים בהשלמתו

פרשת תצווה נחשבת לפרשה הייחודית והמובהקת בתורה שממנה נפקדת דמותו של משה רבנו – המנהיג שדמותו המרכזית והדומיננטית מלווה את

בטור של השבת שעברה עמדנו על כך שלאורך פרשת משפטים כולה אנו מוצאים, באופן מפתיע ובלתי צפוי, מספר רב של