ללמוד וללמד את כל דברי תורתך – כיצד?

דוד אלפקט

לפני כ – 3,000 שנה עומד עם ישראל בתחתית הר סיני וזוכה לקבל תורה מן השמים. על אף מרחק השנים הרב, ידועים הם דברי רש"י ההופך את התורה העתיקה לתורה עכשווית וכותב: "שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו". על מנת שנוכל לקבל תורה חדשה גם בימינו, מוטלת עלינו חובה וזכות לפתוח את המחשבה לכיוונים חדשים בתורה מתוך חיבור למהלך התפתחות תורה בישראל.
בסיומה של תקופת התנאים, בהנהגתו של רבי יהודה הנשיא, ערכו חכמים את קובץ המשניות המאופיין בדיני תורה שבע"פ, המנוסחים בלשון קצרה. לאחריה, החלה תקופת האמוראים שהמשיכו את לימוד תורה שבע"פ ועריכתה במבנה של דיון על הטקסט התנאי. שתי תקופות אלו גם יחד יצרו את התלמוד הבבלי והירושלמי הבנויים בצורה של 'משנה- גמרא, משנה- גמרא'.
התלמוד הבבלי ראוי איפוא לאמירה "מאי בבל? אמר רבי יוחנן: בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד" מפני שהוא כולל בתוכו פסוקים, משניות וסברות. לכן, כאשר מכוון התלמוד את לומדי התורה לחלק את יומם ל- 3 חלקים: תורה משנה וסברא, טוען ר"ת בתוס' שאותם אלה המשקיעים את כל יומם רק בלימוד התלמוד הבבלי סומכים על כך שלימוד זה כולל בתוכו את כל שלושת חלקי התורה.
לאור רקע זה בעריכת הגמרא, אפשר לראות מגמה ברורה המנסה לתת במה אחת שבה יעסקו לומדיה בכל חלקי התורה יחדיו. אף על פי כן אפשר לזהות 3 שלבים מרכזיים בהתפתחות גישות בלימוד גמרא:
השלב בגלות – מפגש עם כל חלקי התורה ע"פ הסדר והתבנית של הגמרא:
עקב גדולתה של הגמרא הכוללת את הכל, עלולים לומדיה, ללמוד את פסוקי התנ"ך והמשניות בדרך המבנה והסדר של הגמרא, וכמעט שלא להיחשף ללימוד הפסוקים והמשניות בפני עצמם. פרופסור לתלמוד צבי מאיר רבינוביץ' מתאר תופעה זו: "ב'חדר' באירופה המזרחית…חסר לימוד המשנה לגמרי. המלמדים חשבו כי ילד שידע ללמוד גמרא, ידע ממילא משנה ואין צורך ללמדה כלימוד בפני עצמו".
בנוסף, מבנה הגמרא הבנוי בצורה של 'משנה – גמרא', מרגיל אף את הלומד המקדיש זמן עצמאי ללימוד הפסוקים והמשניות, לעשות זאת מתוך ציטוטים יחידאיים ופרטניים על פי סדר הדיונים בגמרא, וכמו שאומר הנביא ישעיה: "והיה להם דבר ה' צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם". למעשה, אפשר לומר שצורת עריכת הגמרא והפיכתה ללימוד עיקרי יצרו נתק מובנה מלימוד מעמיק, המברר מהלכים כלליים בפשטי סדר הפסוקים והמשניות.
פרופסור יהודה אייזנברג שחקר את לימוד המשנה כותב בספרו: "בכל הדורות מוסכם כי יש צורך להרבות בלימוד משנה, ובכל הדורות אין מבצעים זאת". לאור דבריו, נראה להוסיף עוד ולהציע שעזיבת לימוד סדר הפסוקים והמשניות באופן עצמאי, לא הורגש בלימוד הגמרא. דהיינו, לומד הגמרא מצליח על פי רוב להבין את דברי האמוראים, המבארים ציטוטים יחידאיים של הפסוקים ומשניות, ולא רואה צורך מיוחד לעמול ולהבין את פשטי סדר הפסוקים והמשניות כחלק וכשלב מקדים עקרוני שתורם בלימוד הגמרא. לכן, אף על פי שישנה הסכמה רחבה שצריך להרבות בלימוד המשנה – הדבר לא נעשה מפני שהוא נתפס כלימוד לא הכרחי במהלך הלימוד העיקרי – לימוד הגמרא.
השלב ב"אתחלתא דגאולה" – זמן תורה ומשנה לחוד וזמן גמרא לחוד:
אחד החידושים של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בפירושו לתורה היה לימוד פרשת השבוע מתוך מהלך כללי של סדר הפרשיות, וכפי שמתאר זאת הרב בלייכר בספרו "למהלך הפרשיות": "רובם של הפרשנים עוסק בדרך כלל בהבנת פשטי המקראות. היו ביניהם אשר דנו מתוך כך גם בעניינים כלליים יותר – כפי שעושה זאת למשל הרמב"ן, אך עיקר פירושם נסוב על פשטו של כל פסוק ופסוק…אמנם רבנו הרצי"ה נקט בגישה מיוחדת, ודרכו הייתה להתרכז במהלך הכללי בתורה…".
אכן, לומדים רבים ובעיקר בציונות הדתית חוזרים באחרונה אל לימוד פשטי הפסוקים והמשניות, ונותנים להם מקום מיוחד ועצמאי. תכנית לימוד התנ"ך של משרד החינוך עוררה לא מזמן פולמוס גדול כאשר התרחש בה שינוי מדרך לימוד המתמקדת בפרשנים פרטניים אל דרך לימוד העוסקת במהלכים רעיוניים כלליים. שינויים חיוביים אלו ורבים אחרים נותנים אמנם מקום מחודש ללימוד התנ"ך, אך לרוב הם נעשים במנותק מלימוד גמרא בצורה עקרונית. לומדים רבים מקדימים לימוד פסוקים ומשניות באופן מעמיק המרחיב את הלב והנפש, אך לרוב זה נעשה בשביל לעורר עניין ולשמש רקע כללי בלבד אל לימוד הגמרא הדקדקני והעמוס. ולכן, על אף תרומתם של שינויים אלו להרבות לימוד תנ"ך ומשנה בישראל, כאשר ניגשים אל לימוד הגמרא עצמה מגלים שהיא נשארה באותה צורה בה נלמדה במשך שנים רבות בישיבות פולין וליטא. אפשר להגדיר שיטת לימוד זו בדומה לדבריו הידועים של מנדלסון – "היה חרדי בלימוד הגמרא, ודתי לאומי בלימוד התנ"ך והמשנה".
השלב היום – "תורה ה' תמימה":
כיום, מתקיימים להם במקביל לימוד תנ"ך משנה וגמרא בצורה מעמיקה וטובה. דורנו זוכה להמשיך את שרשרת הדורות ולבנות שלב נוסף בבניין לימוד התורה, ולמצוא במה היכולה לשמש קשר וגשר שתאפשר לכל תחומי הלימוד לדור בכפיפה אחת. קשה מאוד להגדיר שיטת לימוד במהלך בנייתה, אך ככל שיתגברו צורות לימוד שכאלו, המציגות לימוד תנ"ך ומשנה התורמים ללימוד הגמרא ולהפך, כך תיעשה התורה יותר תמימה ומאוחדת – "תורת ה' תמימה". במילים אחרות, נחשון בן עמינדב קפץ כבר מזמן אל המים, הוא נמצא שם ומחכה להמוני בית ישראל שיצטרפו אליו במהלך הבא בהתפתחות של לימוד תורה בישראל.
(יתרו תשעב)