הצבא צריך את כולם, כולל כולן
הימים לא פשוטים, האתגרים הביטחוניים עצומים – ולך תדע מה יילד יום. שאלת גיוס החרדים מפלגת את העם. לאחר חודשים ארוכים של דיונים, עוגנו סוף-סוף בפקודות מטכ"ל כללים חדשים ביחס לשירות בצה"ל של חרדים. הגם שספק גדול כמה חיילים הם יצעידו אל הבקו"ם, הצבא מתריע על מחסור של כ-12 אלף לוחמים כאן ועכשיו. מילואימניקים ומשפחותיהם כורעים תחת הנטל כי 'הגיעו מים נפש', ומה יש לכמה אנשים וארגונים ממה שנקרא 'המגזר הסרוג' לעשות? לקדש מלחמה על שירות נשים בצבא. הם לא שמעו, או שמעו ובכוונת מכוון מעדיפים להתעלם, מתרומת הלוחמות במלחמת 'חרבות ברזל'. הגדיל לעשות ערוץ 14 עם כתבה הבאה לשנמך קצינה איכותית בצה"ל, סא"ל אור בן יהודה, לשעבר מפקדת גדוד קרקל, שקיבלה בזמנו צל"ש על תפקודה מול מחבלים.
נראה שהמתקפות המתוכננות האלה הצליחו לעצבן גם את ראש אכ"א, אלוף דדו בר כליפא, קצין בכיר ערכי (דתי), שעשה לילות כימים כדי לקדם את חטיבת חשמונאים החרדית, אדם שחי ונושם את הצבא 24/7. בעקבות המתקפות האלה בנושא המגדר, הוא הבהיר:
״האחריות שלנו היא לאפשר שירות משמעותי גם לגבר וגם לאישה, לדתי ולחילוני ולחרדי מתוך כבוד הדדי וצרכים מבצעיים. כדי שצה״ל יישאר צבא חזק ומקצועי, ויעמוד בכל המשימות המבצעיות להן הוא נדרש, הוא חייב את כולם. חובתנו לאפשר שירות מותאם ומכבד לכל מי שמבקש לתרום לביטחון המדינה – נשים וגברים כאחד. המציאות המבצעית ברורה, והצורך המבצעי מחייב אותנו לפעול כך. פגשתי במעלה הדרך נשים לוחמות גם כמפקד אוגדה 36, והן פעלו מקצועית ועשו דברים מופלאים, הן כוח איכותי וקריטי״.
האם יש סיכוי שעדות אישית זו של ראש אכ"א תשכנע מישהו מהתועמלנים ההם? ברור שלא, אבל חשוב שלפחות אנחנו נדע את האמת. וכדי שנבין טוב יותר על מה המהומה ונדייק, מוזמנים להכיר את סא"ל אור בן יהודה, שאותם תועמלנים מטעם עצמם, עם אג'נדה שהמציאות מוכיחה שעבר זמנה (כ-40% מבוגרות החמ"ד מתגייסות לצה"ל), שמו אותה על הכוונת שלהם.
דוידי בן ציון, סגן ראש מועצת בנימין, וקצין במילואים שמאז 7 באוקטובר ההוא שירת במילואים כבר כמה וכמה מאות ימים, מקובל ומהימן עליכם? במדור 'דעות' ב-ynet סיפר השבוע על לילה קר לפני 13 שנה בעיצומו של תרגיל קורס מפקדי פלוגות, שטח אש ברמת הגולן. את התרגיל הטוב והמדויק ביותר שבוצע באותו שבוע, הובילה חניכה מצטיינת בשם אור, כך העיד. וממשיך דוידי:
"את אור בן יהודה, היום סא"ל, אני מכיר מאז אותו קורס כקצינה רצינית, מחויבת למשימה, שקטה בעשייתה, כזו שלא מחפשת כותרות אלא תוצאה, שמאמינה בשירות לביטחון ישראל לא כסיסמה אלא כדרך חיים. בשנים האחרונות שמה של אור עלה שוב ושוב לכותרות ולא בגלל יחסי ציבור, אלא בזכות מעשים. פיקוד תחת אש, חזרה לשירות אחרי פציעה, פיקוד על גדוד בזמן מלחמה, ועמידה בראש כוח קרבי ברגעים שבהם אין מקום לטעויות. על זה היא קיבלה צל"ש, לא בחסד, אלא בזכות. אגב, כמו הצל"ש שקיבלה אימה, דינה בן יהודה, על פועלה במלחמת יום הכיפורים. ובכל זאת, על גבה של דמות כזו יש מי שבוחר לנהל קמפיינים, להטיל ספק ולייצר מחלוקות".
אף שמבחירה איני נמנה עם צופי ערוץ 14, את הקטע הרלוונטי הזה ראיתי, שכן הפך לוויראלי ברשת. אין לי מושג מי זו האישה שנראתה שם מדושנת עונג מזלזלת בקצינה הצל"שניקית, ומה הרקורד של אותה גברת בתרומה למדינה, אבל בין שתיהן – ברור לי על מי אני סומך ועל מי לא.
הגברת הזו היא כנראה 'רק' אורחת שם בערוץ 14. בעיניים שלי, הכל מסריח מהראש. ינון מגל, מכירים? החצוף הזה, ה'כוכב' של הערוץ, שמפמפם בעד חוק ההשתמטות חזור ופמפם, אמר בתגובה לקריאות מהציונות הדתית נגד חוק ההשתמטות, משהו כמו: מה לכם כי תתלוננו על החרדים שאינם מתגייסים, הרי הבנות שלכם אינן מתגייסות, וגם בני ישיבות ההסדר שלכם בפועל משרתים רק חלק מהשירות בצבא.
ולעובדות: כיום, כ-40% מבוגרות החמ"ד מתגייסות לצה"ל וכרבע מהן הולכות לקרבי. הבנת? וההסדרניקים? יש עוד גוף שמביא לצה"ל כל כך הרבה חיילים חדורי מוטיבציה, עם שיעור כה גבוה של קצינים? לציבור הדתי לאומי, ששילם מחירים כה כבדים במלחמה הזו, אין זכות לתבוע גיוסם של משתמטים חרדים, שגם משתמטים וגם יושבים על הקופה הציבורית ושואבים ושואבים ושואבים? מי שמך, ינון מגל? והאמת? מתקשה להבין את אנ"ש שעוד מוכנים לצפות בו ולשמוע את צווחותיו.
והיה בשבוע שעבר עוד קטע מיותר, מאוד לא נעים, בלשון המעטה. בכינוס באילת של מנהלים דתיים ('סרוגים'), שיוזמים ורבים מהמשתתפים שם היו מקבוצות ההתייחסות של סמוטריץ', סטרוק והשר אליהו (המחזיקים במשרדים הרלוונטיים), אמור היה להתקיים פאנל בנושא חינוך, בהשתתפות כמה גורמים, בהם גוף בשם 'שותפות לשירות', אחד מנותני החסות, ונציגתו נעה מבורך כחברה בפאנל.
אלא שבדרכה לאילת, קיבלה גברת מבורך הודעה מטעם המארגנים, 'אחורה פנה'. אל תגיעי כי ביטלנו את הפאנל. התירוץ: כדי שלא יהיה בלגן (במילים שלי). פשוט, מישהו או מישהם שם לא אהבו את זה שגברת המייצגת את הדרישה האולטימטיבית שלא לתמוך בחוק ההשתמטות, תופיע על הבמה ותשטח את האמת שלה בפני מאות המשתתפים. צדיק אחד בסדום שהיה שם, עורך 'מקור ראשון' קלמן ליבסקינד, צייץ מהכנס עצמו שזה לא נכון ולא ראוי היה לבטל את הגעתה. הציע לקרוא לה להגיע והתנדב להנחות את הפאנל. לא, ביטלו את הביטול.
אותה נועה מבורך, שנשארה בבית, גם כיכבה שלא מרצונה במודעה שפורסמה בשבת שעברה בכמה מעלוני השבת, ועוד קצת. היו מי שגרמו לה 'לככב' (שלא על דעתה ושלא מרצונה, כמובן) במודעת עמוד עם כותרת: "תחקיר ערוץ 14 חושף: בכירות ב'שותפות לשירות' פעילות בשמאל הרדיקלי'. במרכז המודעה נועה מבורך מצולמת בפוסט מדף הפייסבוק שלה, עומדת ליד אישה ערבייה, ובידה שלט: 'שותפים לכאב, שותפים לתקווה'. (רחמנא ליצלן). כך רצו להראות כאילו היא איזו שמאלנית קיצונית חובבת ערבים, ומי את שתדברי על גיוס חרדים במסגרת אותו ארגון 'שותפות לשירות'.
ובכן, לעובדות, שמגחיכות את אותו עלאק 'תחקיר': הצילום ההוא היה בעת המהומות של ערביי ישראל ב'שומר חומות', כשנועה, שגרה עם בעלה וילדיהם בלוד, היתה חלק מהאנשים, תושבי לוד, שניסו להחזיר את השקט בעיר מגוריהם. כל כך נורא? מעשה אנטי יהודי? אנטי ימני? חותר תחת ביטחון המדינה? מה הקשקוש הזה, אם לא הנדסת תודעה ברמה המגעילה ביותר?
אותה נועה נשואה לרופא, שמאז אוקטובר 2023 משרת כבר 500 ימים במילואים, והיא נותרה בבית עם ארבעת ילדיהם. אין לה זכות טבעית, מוסרית ומה שתרצו, לתבוע שגם חרדים יתגייסו להגן על המולדת? מה, רק לאבא השכול שהודה כי חבריו נענו לפנייתו והם שלבקשתו מימנו את המודעות האלה, מותר? בעיניים שלי, לא, עם כל הכבוד והשותפות בכאב. גם לאחרים ששילמו את אותו מחיר או מחיר אחר, מותר. ואני לא בטוח שגם למשפחה ששילמה את המחיר הכבד ביותר (משני צידי הקשת הפוליטית) הכל מותר. ובכלל הכל, אני כולל את הפגיעה הלא מוסרית והלא הוגנת באישה כמו נועה מבורך.
ואחרי כל זה, לא נועה מבורך היא הסיפור. הסיפור הגדול הוא השינוי שחל לפחות בקרב רבים מאלה הרואים עצמם מייצגי הציונות הדתית. הקנאות. היהירות. והחשש שלי הוא שמעתה ועד הבחירות, העניין הזה רק יילך ויקצין. ה' ירחם.
עובדות בשטח
אפשר שלא לאהוב את השר סמוטריץ' על מה שנתפס כיהירותו, אפשר לכעוס עליו עם בטן מלאה על שאינו נלחם בחוק ההשתמטות בעוצמה אפילו קרובה לזו שבה הוא נלחם על מה שנתפס בעיניו כחשוב, רפורמת החלב, למשל. אפשר לחלוק עליו בנושאים שונים. אבל אי אפשר שלא להתפעל ממה שהוא, ואיתו השרה אורית סטרוק, עושים ביו"ש. הם הולכים שם בגדול, עושים דברים למען ההתיישבות היהודית ביו"ש שלא עשו קודמיהם בתפקיד במשך יובל שנים, והם ממש לא דופקים חשבון ל'מה יאמרו הגויים'. כולל הגוי החביב דונלד.
ביום ראשון, 3 ימים לפני נסיעת רה״מ לוושינגטון לשיחה בהולה עם הנשיא האמריקני, כנראה על איראן, אישר הקבינט שורה של החלטות ממש ממש ממש משמעותיות להתיישבות ביו"ש, ובכלל זה ביטול איסור ירדני על מכירת קרקעות ליהודים, הקלה בהליכי רכישה ורישום של קרקעות שיירכשו שם. בנוסף, הועברו סמכויות בחברון ובקבר רחל למנהל האזרחי ועוד ועוד. מן הסתם, עיתוי קבלת ההחלטה לא היה מקרי. וכל זה, רגע לפני ש'מועצת השלום של טראמפ', שרבים מחבריה הם מהרשות הפלשתינית 'מחופשים' לאחרים, מקיימים טקס השקה בוושינגטון (בשבוע הקרוב) רגע לפני שיוצאים לשטח בעזה.
אז מצד אחד, מגיע שאפו גדול לסמוטריץ', לשר הביטחון ישראל כ"ץ שזרם איתו בהחלטות הקבינט ולשרה אורית סטרוק, השותפה 24/7/365 בכל המהפך החיובי שנעשה בחודשים האחרונים ביו"ש. בעניין זה – אין עליכם. לא היה, אין, ולוואי ואחרים ילמדו.
בעיניים שלי, אלה שהביאו את ההחלטות לקבינט, בכוונת מכוון קבעו את העיתוי. רגע לפני פגישת ביבי-טראמפ. למסמר את ביבי, כאילו לקבוע עובדות בשטח. לדעתי, אין ערובה שהעיתוי היה חכם. לא רק מדינות ערב, כולל הנסיכויות, קמו בקול זעקה נגד ההחלטות, כך גם בריטניה (תם עידן המנדט, לא) ואחרות, אך גם בכיר בממשל האמריקני יצא חוצץ נגד העניין והבהיר כי ארה"ב מתנגדת לסיפוח יו"ש. אז בצלאל וחבריו יכולים להגיד: שיתנגדו, ויביאו תנא דמסייע את 'לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים'. נתפלל שהמציאות וההתפתחויות יוכיחו כי צדקו, וכי קביעת עובדות היא הצעד הנכון.
יש גם אפשרות אחרת, ח"ו, שטעו, ואת המחיר תשלם המדינה. כבר נמסר כי במפגש בין שני המנהיגים, ביבי ינסה לדבר על איראן, לא רק תחילה אלא בתחילה, באמצע ובסוף – רק איראן, ואילו טרמאפ יתמקד ביו"ש ועזה. מאן, מתפלל ומחזיק אצבעות לראש הממשלה, שיצליח.
לקראת בחירות
גם בלי שהסיעות החרדיות יממשו את איום הסרק החוזר ונשנה שלהן, לפזר את הכנסת אם לא יעבור חוק ההשתמטות, ובאחריות – הן לא יממשו – הבחירות ייערכו בתוך מספר חודשים, בנובמבר לכל המאוחר. כלומר, החלה הספירה לאחור, מה שמחייב כל מי שמפנטז על התמודדות בבחירות האלה, להתחיל וליצוק תוכן מעשי לרעיונות ולחלומות, גם לחלומות באספמיה.
במגרש החרדי: זה כבר לא סוד, שבקרב צעירים שם יש רבים וטובים שיצאו מארון המיינסטרים החרדי, רוכשים מקצוע, עובדים, מיעוטם אפילו משרתים בצה"ל במסלולים ייעודיים – מחשבים וסייבר בד"כ, או במסלולים אחרים, מתלבשים בסטייל, חיים את 'החיים הטובים', וגם אם הם עדיין רואים עצמם שייכים למשפחה החרדית המורחבת, הם כבר לא לגמרי שם. בכלל זה, כבר אינם מצייתים ציות עיוור ל'גדולי הדור' שליט"א. בטח כבר לא הולכים בעיניים עצומות אחר הפוליטיקאים החרדים. נקרא להם הזרם ה"חרדי מודרני".
כמה מהם, חלקם שלא בפעם הראשונה, קוראים בימים אלה תיגר על ההנהגה הפוליטית החרדית ופועלים להקמת מסגרת פוליטית חרדית חדשה, ממלכתית. כן, חרדית אך ממלכתית. מה שהמפלגות החרדיות לא. אינן ממלכתיות. הפעילים האלה, בהם (איך לא) הרבנית עדינה בר שלום (בתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל), הרב בצלאל כהן, איש חינוך ויזם חברתי חרדי, כיום מנהל "המכון החרדי לדמוקרטיה", ד"ר אליעזר היון, אסתי שושן ואחרים, פרסמו מכתב, שהובא באתר החרדי 'כיכר השבת', בו כתבו בין השאר:
"עשרות מפלגות, חלקן מיתיות, נמחקו מן הפוליטיקה הישראלית, אבל דרעי וגפני – ראשיהן של שתי מפלגות חרדיות – נמצאים בתפקידם כמעט 40 שנים. אפילו כישלונותיהם החריפים במגרשם הם – סוגיית הגיוס ושלילת תקציבי החינוך והישיבות – לא הציפו כל גורם שהעז לקרוא תיגר על מנהיגותם. הם גם לא באמת חוששים כי יבוא יום וכוחות צעירים חרדיים צעירים, למשל, יבקשו לחולל שינוי בחייהם בדמות הקמת גוף חדש".
עוד תהו: "כיצד לא הובילו אירועי אסון מירון המופקר, תופעת הפגיעות המיניות, הקורונה וטבח 7 באוקטובר את הצעירים החרדים לחלץ מקרבם, כמו בסיר לחץ מבעבע, מנהיג המציג אלטרנטיבה? כיצד לא הופנמה בקרבם ההכרה כי פניה של ההנהגה שלהם אינה לנטילת אחריות כלל-ישראלית, ובטח לא לסולידריות עם-ישראלית?".
וכשהגיעו לתכלס' כתבו: "ההצעה שלנו לפתרון היא ייסוד מפלגה חרדית ממלכתית המזכירה במידה מסוימת את מפלגת מימד – תנועתו של הרב יהודה עמיטל המופלא זיכרונו לברכה, שכללה אומנם לא מעט תפיסות עולם, אך בסופו של יום תפסה כי עליה להתלכד סביב פרסונה אחת. במקרה שלה היה זה הרב מיכאל מלכיאור, שגם היה לשר בממשלת ישראל.
"את הרב עמיטל הגדול לא נצליח לשחזר אבל קאדר נהדר של רבנים, אקדמאים/יות, אנשי ונשות חינוך ומדיניות ציבורית בהחלט עומד לרשותנו. אנו מאמינים בכל ליבנו שהתלכדות כזו תעבוד. כשזה יקרה, נוכיח שאנו שווים לכל הפחות 2–3 מנדטים. או אז אנו מקווים שראשי המפלגות הגדולות יבינו את החשיבות שבמהלך, והם יתחרו ביניהן מי יצרף את המפלגה החרדית הממלכתית לריצה משותפת ברשימתו. זו תהיה לראשונה הצבת אלטרנטיבה ערכית מוצקה להנהגה הקיימת, הנהנית מכוח בלתי מוגבל".
בעיניים שלי, אם בליכוד (אני לא רואה מפלגה גדולה אחרת שזה עשוי להתאים לה) ישכילו לצרפם עם הבטחת ייצוג ולו לנציג אחד במקום ריאלי בכנסת, זה יכול להיות ווין-ווין. הכל בידיים (ובשריונים) של ביבי. ואולי דווקא ברשימה של בנט? הפערים ביניהם נראים גדולים מדי.
מעבר ליוזמה עצמה, מה שאהבתי אצל אותם העומדים בשער החרדי ומצווחים כנגד ההנהגה הפוליטית החרדית, שנראה כי הסתאבה, זה שהם מבינים שזה לא ריאלי להתמודד ברשימה עצמאית ולעבור את אחוז החסימה. הם מצאו דרך מעשית, חכמה, ולוואי ויצליחו. בכל מקרה, שאפו על האומץ.
לא חכם
נתקלתי בידיעה כי כמה ישיבות הסדר מהזרם החרד"לי הולכות לדרוש ממשרד הביטחון 'תנאים דתיים' זהים לאלה שמקבלים החרדים בחטיבת החשמונאים, ואם לא יקבלו, יעתרו לבג"ץ. לטעמי, טעות חמורה. הפסיקו להסתכל בצלחת של השכן. להרגשתי, יום אחרי שהן יעתרו לבג"ץ, יהיו אחרים שיעתרו נגד השירות המקוצר של כלל חיילי ישיבות ההסדר. וכך יקרה ש'תפסת מרובה – לא תפסת' (וזה חוץ משיקולים אידיאולוגיים ואחרים, למה לא).
