ספיר שפרברבעשור-שניים האחרונים, מתרחבת נוכחותן של נשים בזירת הלימוד והפסיקה ההלכתית. נשים לומדות תלמוד והלכה בעיון, עוסקות בהוראה, מלוות קהילות ומשיבות לשאלות הלכתיות מורכבות. תהליך זה, שבעבר נחשב חריג בנוף התורני, הופך בהדרגה לחלק מהשיח הציבורי וההלכתי בישראל. בכתבה זו משוחחות הרבנית רחל אילון כוכבא, הרבנית אילנה חדד, הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, הרבנית רחלי וינשטיין והרבנית עדינה שטרנברג על מקורות התהליך, יעדיו והשלכותיו. הן מתייחסות לשאלת מקומן של נשים כסמכות תורנית, למפגש עם הממסד הרבני והציבור הרחב, ולדיון המתמשך בשאלת גבולות הסמכות, ההכרעה וההנהגה ההלכתית. האם מדובר בהתפתחות טבעית של עולם התורה במציאות משתנה, או בשינוי שמאתגר תפיסות מסורתיות מושרשות? ומה משמעותה של פסיקה נשית עבור הציבור הדתי כיום?
״הפנייה הראשונה שלי ללימוד באמת התחילה מתשוקה גדולה ללמוד ולהבין, להעמיק בעולם התורני שלי, ולדעת מה ה' רוצה ממני. עם השנים, ראיתי שיש גם צמא של עוד נשים, אבל גם בורות גדולה, ואני מקווה שככל שיהיו יותר נשים שעוסקות בתורה באופן רציני ומקצועי, ככה יותר ויותר נשים בשכבות רחבות יותר יהיו מחוברות יותר לתורה. ברגע שעוסקים בתורה ולומדים תורה, השאלות בכלל מרחבי התורה, ובמיוחד בהלכה, כבר עולות מאליהן ודורשות מענה", פותחת הרבנית עדינה שטרנברג. היא בוגרת מספר מוסדות תורניים ואקדמיים. מלמדת במדרשה באוניברסיטת בר־אילן ובסניפים של מתן – מכון תורני לנשים. לאחרונה הוציאה לאור ספר על החגים, "מאוהל מועד לימי מועד – עיוני מקרא, עיוני משנה, עיוני דרשה”, במסגרת התוכנית לכתיבה תורנית של מתן.
"מצד אחד, ברור לי שלימוד הלכה באופן כללי הוא חלק ממה שה' דורש מאיתנו, וכלול בדברי הרמ"א שנשים צריכות ללמוד הלכות הנוגעות אליהן", ממשיכה הרבנית שטרנברג. "במובן הזה, גם אם זה לא היה קיים קודם – זה היה נדרש. העיסוק המקצועי, כשנשים לא רק יודעות על מנת לקיים אלא גם על מנת לענות על שאלות, הוא באמת חידוש. הוא גם חידוש שמשפיע על השטח, וגם חידוש שנולד מתוך השטח. מתוך שאלות של נשים, ומתוך שתיקות של נשים שלא חשו מספיק בנוח לשאול, שגם להן מגיע מענה".
הרבנית שטרנברג גדלה בבית תומך מאוד, אבל בסביבה שמרנית שהרימה גבה, ולא הבינה למה הלימוד מעניין אותה. "זה תמיד התמיה אותי, שאנשים, גברים בעיקר, שהתורה היא נשמת אפם, לא הבינו למה התורה מעניינת אותי", אומרת הרבנית. "יש לי תלמידות שתוהות האם באמת נשים מסוגלות ללמוד גמרא, ואני בדרך כלל עונה שאם אח שלהן בכיתה ה' יכול, נראה לי שגם הן יכולות. אני חושבת שיש אנשים ונשים מסוגים שונים שצריכים מענים רוחניים והלכתיים מסוגים שונים. ככל שיהיה יותר גיוון בהובלה התורנית, כך יהיו יותר אנשים שיקבלו מענה. רבנים רבים עדיין מקבלים שאלות באופן יומיומי, אבל העובדה שאפשר לשאול אישה מקילה מאוד על נשים רבות, וברור לי שממילא גם על גברים".
"העולם הרבני מצוי כל הזמן במתח בין מה מסורת לחידוש, בין שמרנות לשינוי, ובין סמכות שבאה מלמעלה לסמכות שצומחת מלמטה", היא מוסיפה. "אני לא רואה שינויים גדולים ברמה הממסדית, יותר במוסדות של נשים ובקשרים אישיים. ובכל זאת, כבר עכשיו יש מוסדות, כגון בתי ספר ואולפנות, שמכניסים את הדמות הנשית הרבנית. יש קהילות שמחפשות גם את הדמות הנשית, או מכירה בכאלה שצומחות בתוכן. בינתיים זה בקצוות. מה יהיה בהמשך? נחיה ונראה".
"יש לי תלמידות שתוהות האם באמת נשים מסוגלות ללמוד גמרא, ואני בדרך כלל עונה שאם אח שלהן בכיתה ה' יכול, נראה לי שגם הן יכולות"
"לא מהפכה רועשת, אלא צמיחה שקטה"
"נשמת קיימת כבר 35 שנה, כלומר כבר צמח דור שלם של בתי מדרש לנשים. הקמת בית המדרש של נשמת לא נבעה מרצון להתנגד למסגרת תורנית אחרת ואף לא מתוך שאיפה לחדשנות לשמה, אלא מתוך תנועה פנימית עמוקה של אהבת תורה", כך מתארת הרבנית אילנה חדד.
במהלך השנים עסקה הרבנית חדד בהוראה ובהדרכה במגוון מסגרות תורניות וחינוכיות, בהן הוראה בתחום הגיור, הדרכה ביד ושם והרצאות במכון מתן. זה שנים רבות היא פועלת במדרשת נשמת.
"זו תנועה שמבקשת לצמוח מבפנים, מתוך חיבור עמוק בין לימוד תורה רציני, מחויב ומעמיק לבין יראת שמיים, ולא מתוך רצון להתנגד או לחדש לשם חידוש. וכפי שהרבנית הנקין מנסחת זאת: 'אנחנו לא שואלות מה התורה יכולה לעשות בשביל קידום נשות ישראל, אלא מה אנחנו כנשים יכולות לעשות בשביל עם ישראל ותורת ישראל", היא מסבירה.
לדברי הרבנית חדד, בעשור האחרון מורגש שינוי משמעותי ביחס לבתי מדרש לנשים. אם בעבר, לפני כעשר שנים, מוסדות חינוך ובתי ספר נטו לראות בהם מסגרות חדשניות המתאימות בעיקר לנשים יוצאות דופן, הרי שכיום יותר ויותר אולפנות, יישובים וקהילות, מכל קצוות הציבור הדתי לאומי, מבקשים להיות חלק מעולם בית המדרש. כל אחד בדרכו, בהתאם לאופיו של בית המדרש ולמה שחז״ל הגדירו כ'ללמוד במקום שליבו חפץ'".
"כדי לאפשר את קיומם של מוסדות אלו, נשים נדרשו ללמוד ברצינות הן תורה שבכתב והן תורה שבעל פה", מסבירה הרבנית. "מתוך הצורך הזה קמו בתי מדרש המציעים לימוד מעמיק של תנ״ך, גמרא והלכה. גם במסגרות שבחרו שלא ללמד את כל התחומים במלואם, קיימת הסכמה רחבה כי המלמדות והרבניות עצמן חייבות להיות בקיאות ומלומדות בעולמות אלו. מתוך נשמת יצאו עם השנים רבניות אולפנה, ר"מיות במדרשות ונשות חינוך ותורה רבות, הפועלות ברחבי הארץ".
"נשמת מעולם לא ראתה את עצמה כמי שמבקשת להתנגד לממסד הרבני", היא מדגישה. "להפך. מראשית דרכה היא צעדה מתוך הסכמה ושיתוף עם רבנים גדולים. כולם ראו ורואים בבית המדרש של נשמת בשורה גדולה לנשות ישראל, כזו המביאה ליראת שמיים, לאהבת התורה ולאהבת ההלכה, ומתוך כך ראו עצמם שותפים מלאים לדרך".
"דוגמה מובהקת לכך היא מפעל יועצות ההלכה, שנולד מתוך צורך אמיתי שזיהתה הרבנית הנקין בקרב נשות ישראל", הרבנית חדד מדגימה. "לאחר זיהוי הצורך פנתה לרבנים מרכזיים, שבנו יחד איתה את תוכנית הלימודים של הנשים העונות לנשים אחרות בהלכות נידה. אותם רבנים לא רק ליוו את התהליך, אלא גם היו מוכנים למנות את היועצות ולשמש פוסקי ההלכה של הקו ההלכתי והאתר".
"העובדה שעשרות אלפי פניות מגיעות מדי שנה ליועצות ההלכה מנשות ישראל בארץ ובעולם היא עדות חיה לצורך ולברכה שבתהליך. לא מהפכה רועשת, אלא צמיחה שקטה, עקבית ואחראית, מתוך נאמנות למסורת ומתוך אמון עמוק בכוחה של תורה הנלמדת באהבה", היא מסכמת בחיוך.
"העובדה שעשרות אלפי פניות מגיעות מדי שנה ליועצות ההלכה מנשות ישראל בארץ ובעולם היא עדות חיה לצורך ולברכה שבתהליך"
"דם חדש למערכת שמוביל לדיוקים"
מיכל טיקוצ’ינסקי היא רבנית וד״ר לתלמוד, מן הדמויות המרכזיות בישראל בעשייה התורנית־הלכתית לנשים בדור האחרון. היא עומדת בראש תוכניות ללימוד וכתיבה הלכתית לנשים במכללה האקדמית הרצוג, חברה בהנהלת ארגון רבני צהר, ומלמדת תלמוד והלכה במסגרות תורניות ואקדמיות. בעשייתה היא משלבת עומק למדני, נאמנות הלכתית ומעורבות ציבורית, ונמצאת בלב השיח המתפתח סביב מקומן של נשים בלימוד, בהוראה ובפסיקה ההלכתית.
"באופן אישי אני יכולה להעיד שהכמיהה ללימוד תורה אצלי נבטה בגיל צעיר מאוד", מספרת הרבנית. "אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה עומדת ליד הרב בבית הכנסת כדי לשמוע את הדרשה, הרבה לפני שהייתי מודעת לשינויים היסטוריים או חברתיים רחבים. עובדתית, נשים תלמידות חכמים התקיימו לאורך ההיסטוריה גם ללא השינויים החברתיים וההיסטוריים שתחילתם במהפכה הצרפתית ואחריתם במהפכה הפמיניסטית. נדמה לי שטבעי, מתבקש והגיוני שסקרנות תורנית ורצון להעמקה בתורה, לא היו מאז ומעולם נחלתם של גברים בלבד".
"עם זאת, קשה לי להאמין שהתופעה הרחבה, על שלל ענפיה וגילויה, הייתה יכולה לצמוח על קרקע שלא הוכשרה לכך", היא מוסיפה. "לכן אין לי ספק שלשינויים ההיסטוריים יש תרומה משמעותית, בכך שאפשרו לנשים יותר חירות, יותר בחירה וגם אפשרויות להתפתחות אישית באפיקים שונים, בצירוף שינוי תודעתי עמוק ביחס למעמד האישה וליכולותיה. המשמעות המעציבה, לכל הפחות בעיניי, היא שככל הנראה הפסדנו לאורך הדורות נשים למדניות רבות בשל היעדר תנאים מתאימים".
הרבנית טיקוצ'ינסקי מודה שהיא מתקשה להבין את הטענה שלפיה לימוד תורה נשי מתקדם עומד בסתירה לעיקרון של “כל כבודה בת מלך פנימה”. "אם הכוונה היא לציפייה מנשים להישאר בעולמן הביתי בלבד, הרי שכל העולם המודרני עומד בסתירה לרעיון הזה, ואף העולם החרדי חי לא אחת אידיאה הפוכה, שבה האישה היא המפרנסת והבעל לומד בכולל ולוקח חלק משמעותי בגידול הילדים", מסבירה הרבנית. "אצל חלק מן הפוסקים, ההיתר ואף העידוד ללימוד תורה לנשים נבעו דווקא מן הצורך במשקל נגד לפתיחות שנוצרה לנשים כלפי העולם הרחב וההשכלה הכללית. נוצר מצב שבו נשים היו ידעניות, חכמות ומעמיקות בתחומים רבים, אך עולמן התורני נותר דל וחסר. במציאות כזו, היה קשה לשמר בנות במסגרות דתיות ללא העצמה תורנית וחיזוק רוחני משמעותי".
"במובן הזה, התורה היא שמחזירה את האישה אל הבית – לא בהכרח אל הבית הפיזי, אלא אל הבית היהודי כמטאפורה. יש הרואים בכך המשך טבעי של מסורת קיימת, שכעת זוכה לעדנה, לפריחה ולתחייה, ויש המתבוננים בהיקף התופעה ורואים בה מהפכה. באופן אישי, קשה לי לראות בלימוד תורה שבירה של מסורת; בעיניי, זו כמעט מחשבה אוקסימורונית".
ביחס לעולם ההלכתי, אומרת הרבנית, חשוב להבחין בין רבנים לבין הרבנות כממסד. "אלה שני דברים שונים. הממסד הרבני בכללותו מתקשה עדיין להכיל את התופעה של נשים רבניות, אך רבנים רבים מבינים היטב את התיקון שטמון בתהליך הזה, ותומכים בו בפועל. הם שולחים חומרים, מבקשים חומרים, מעירים ומתדיינים על כתיבה תורנית של נשים. לפני כמה שנים הוזמנתי לישיבה יוניברסיטי בארצות הברית, והרב שהזמין אותי סיפר שנזקק לאישור מיוחד מה־Board כדי להביא אותי למפגש עם פרחי רבנות. הוא אמר לתלמידיו שהם חייבים להכיר נשים למדניות, משום שכאשר הם יהיו רבנים, בעזרת ה', הן תהיינה הקולגות שלהם".
"אולם, אנחנו עדיין לא ממש שם", מוסיפה הרבנית. "העולם הרבני נחלק בין מי שחשדן כלפי התופעה, מי שאינו מעריך את המתרחש בבתי המדרש לנשים, ובין מי שמעריכים, מטפחים, מעודדים ומכירים באיכות ובמשמעות של העשייה הזו. כך או כך, נדמה לי שמדובר בעיקר בשאלה של זמן, שכן לאורך זמן קשה להתעלם מתופעה רחבה, מתמשכת ואיכותית", היא הרבנית.
כאשר מדברים על הציבור הדתי הרחב יש לנקוט זהירות, שכן קשה לנסח אמירות שיהיו נכונות לכלל המגזרים ותתי־הקהילות. עם זאת, יש מחקרים העוסקים בנושא. "ד״ר חגית הכהן וולף חוקרת את סוגיית ההטמעה של רעיון קיומן של נשים רבניות בציבור הדתי, ומחקר שפורסם לאחרונה מצביע על מגמה ברורה של קבלה הולכת וגוברת, בעיקר בכל הנוגע להוראה ולהעברת שיעורים לציבור הרחב", מדגימה הרבנית ומוסיפה. "בפועל, קשה כיום ליצור כנס תורני משמעותי ללא השתתפותן של נשים המלמדות בו. השיעורים של הרבניות מלאים מפה לפה, והקהל – נשים וגברים כאחד – נהנה ומתבשׂם מתורתן. נראה שההכרה בתופעה נפוצה יותר באזור ירושלים וסביבותיה ופוחתת ככל שמתרחקים ממנה, כאשר בפריפריה תהליכי ההטמעה איטיים יותר".
"עם זאת, יש לזכור שלימוד תורה לנשים בארץ עדיין לא הגיע אפילו לשנת היובל שלו, והחלחול הציבורי מהיר מאוד ביחס לפרק הזמן שחלף", היא מדגישה. "באשר לפסיקה הלכתית, ניתן להעיד שזרם השאלות המופנות לנשים פוסקות, מנשים ומגברים ובכל הגילים, הולך וגובר בהתמדה, אף שכניסתן של נשים לתחום זה מאוחרת יותר מכניסתן לעולם הלימוד וההוראה, והדבר ניכר גם בשטח".
בתחומים מסוימים, קובעת הרבנית, בעיקר כאלה הקשורים בעולמן של נשים, יש לאישה שנותנת מענה הלכתי יתרון ברור על פני רב פוסק. היתרון נובע הן מן ההיכרות האישית עם החוויה והמציאות שאותה מתארת השואלת, והן מן הפתיחות והדיוק שמתאפשרים כאשר השואלת חשה בנוח לפרט את שאלתה בפני אישה. "במצבים כאלה, עצם המרחב שנוצר מאפשר ניסוח מדויק יותר של השאלה, וממילא גם מענה הלכתי מותאם יותר. בתחומים אחרים, עצם כניסתו של דם חדש למערכת עשויה להוביל לדיוקים, לסברות ולכיווני מחשבה שטרם נשמעו. אני סבורה שכבר ניתן לראות ניצנים של פסיקות כאלה, אך יש להניח שיידרש עוד זמן עד שנשים תבשׁלנה לכך במלואן, ועד שיהיה להן גם האומץ וגם הסמכות להורות הלכה שיש בה זווית מחודשת", אומרת הרבנית טיקוצ'ינסקי.
"העולם הרבני נחלק בין מי שחשדן כלפי התופעה, מי שאינו מעריך את המתרחש בבתי המדרש לנשים, ובין מי שמעריכים, מטפחים ומכירים באיכות ובמשמעות של העשייה הזו"
"לחסום בפני נשים את עולם התורה – אבסורד"
"מגיל צעיר מאוד אהבתי להצטרף לשיעורי התורה והגמרא בקהילה שלי, וידעתי די מהר שזה תחום שאני רוצה לגדול בו", נזכרת הרבנית רחל אילון כוכבא. "אבל רק בשלב מאוחר יותר הרב של הקהילה, הרב אורי סמט, התחיל לטפטף לי את המחשבה שעליי ללכת ללמוד בתוכנית יועצות ההלכה של נשמת כדי לתת מענה אמיתי לנשים. העדפתי תמיד לעסוק יותר בעולם התלמוד והעיון מאשר בעולם ההלכה. אבל כשמעט בגרתי, הפנמתי יותר ויותר את העובדה שאין הרבה צעירות כמוני בקהילה שבכלל תוכלנה לגשת לתוכנית, כי הן לא זכו לפריבילגיה שלי לגדול בסביבה שמאפשרת את הרקע הלמדני כדי ללמוד הלכה בעיון. מאז שקיבלתי על עצמי את האחריות לתת מענה לנשים וזוגות והתחלתי לענות לשאלות בטהרת המשפחה, אני רק מגלה עד כמה הצורך גדול. לכן, המוטיבציה שלי לעסוק גם בהלכה גדל בהתאמה".
"ברור שיש בלימוד של נשים חידוש גדול. אי אפשר להתכחש למציאות ההיסטורית. אבל אני מקווה שאנחנו בהחלט משתדלות להמשיך בנאמנות להחזיק במסורת ישראל העתיקה והקדושה ולהנגיש אותה לעוד ועוד נשים ואנשים בעם ישראל. השיח שמנסה להחזיק את נשות ישראל 'פנימה' מאוד לא רלוונטי בעולם שבו לנשים יש זכות להיבחר לכנסת, לנהל בית חולים או להיות מפתחות מערכות בנאס"א. אז לחסום בפניהן דווקא את עולם התורה, שהוא בסיס קיומנו, זה אבסורד".
לאורך כל חייה שומעת הרבנית ביקורות מהחברה שסביבה – החל מאמירות כמו "זה לא מתאים לנשים" ו"אין לך חיוב לעסוק בתורה" ועד "זה חוטא לייעוד שלך כאישה". לצד זה, היא מקבלת מנשים הכרת תודה עצומה על האפשרות לקבל מענה נשי. "כרגע אני עוסקת בהוראת הלכה רק בתחום טהרת המשפחה, ובכל שבוע אני מקבלת תגובות נרגשות מנשים על המענה שלנו כיועצות הלכה", אומרת הרבנית אילון כוכבא ומוסיפה: "גם אם כעת זה נראה רחוק, אני חושבת שבאופן טבעי ככל שיותר ויותר נשים תתקדמה בלימודי תורה מכל הסוגים, גם תהיינה נשים שתתקדמה בתוך המסגרות הממסדיות. אבל אני מאמינה שזה תהליך שמצריך סבלנות רבה, וענווה רבה עוד יותר".
"השיח שמנסה להחזיק את נשות ישראל 'פנימה', מאוד לא רלוונטי בעולם שבו לנשים יש זכות להיבחר לכנסת, לנהל בית חולים או להיות מפתחות מערכות בנאס"א"
"יש ערך מוסף לפרספקטיבה הנשית"
"יש נשים שפונות אליי בשאלה הלכתית מאוד ברורה, אבל לא פעם מתברר שבצד השאלה יש גם צורך אחר. לא תמיד זה נאמר במפורש, אבל ההקשבה, ההבנה והשיח הרגשי הם חלק בלתי נפרד מהמענה. לפעמים עצם האפשרות לספר את הסיפור במלואו היא כבר חלק מהמענה. חשוב בעיניי להבחין בין מענה הלכתי לבין פסיקה. יש שאלות שדורשות בעיקר הנגשה וסידור של חומר קיים, ויש שאלות מורכבות יותר שדורשות פסיקה ממש. לעצם העובדה שיש נשים שלומדות הלכה ברצינות ונותנות מענה הלכתי יש השפעה על השיח", טוענת הרבנית רחל וינשטיין, יועצת הלכה ומלווה פוריות בארגון נשמת, בוגרת תוכנית הילכתא של מתן, כותבת באתר משיבת נפש ומלמדת במתן, במדרשת MMY ובמדרשת רוני. פרסמה את ספרה "עיצומו של יום" לפני כ 5 שנים – פגישה נשית עם יום הכיפורים.
"בתחום טהרת המשפחה יש פתיחות גדולה יותר לראות את הערך שבמענה נשי. שם כבר ברור לרבים שהשיח משתנה כשהוא מתנהל מתוך חוויה והבנה נשית. אני לא חווה הרבה התנגדות, גם בגלל הסביבה שבה אני פועלת וגם בגלל העמדה שלי. אני לא מחפשת לעשות מהפכות. יחד עם זאת, ברור שיש חשש. כל שינוי מעורר חששות, וחלקם גם מוצדקים. יש פחד מערעור נוסף של הסמכות הרבנית, שכבר מתמודדת עם אתגרים רבים".
"בעיניי, צריך להיזהר מאוד מלהפוך את התורה לאמצעי לקידום מטרות", מוסיפה הרבנית. "לימוד תורה הוא ערך בפני עצמו. כשאני חושבת על העתיד, אין לי תחזית אלא תקווה. אני מאמינה שבעתיד נבין שהנהגה היא מערכת של תפקידים משלימים, ושגברים ונשים ישתלבו בה לפי הכישורים שלהם. זה יקרה מתוך סבלנות, לימוד והקשבה למה שעולה מן השטח".
"יש משהו מאוד מיוחד ביכולת לתת מענה הלכתי מתוך הבנה עמוקה של החוויה הנשית", מוסיפה הרבנית. "זה לא אומר שרבנים לא יכולים לתת מענה טוב, אלא שיש ערך נוסף בפרספקטיבה הנשית. כשאישה מספרת לי על המצב שלה, היא יודעת שאני מבינה לא רק את ההלכה אלא גם את החוויה, את הרגשות, את המורכבות. זה יוצר שיח שונה, עמוק יותר ולעתים גם מדויק יותר".
"כשאישה מספרת לי על המצב שלה, היא יודעת שאני מבינה לא רק את ההלכה אלא גם את החוויה, את הרגשות, את המורכבות. זה יוצר שיח עמוק"
"יש לי תקווה שהתהליך יהיה הדרגתי ובריא, ושלא ייעשה מתוך לחץ חיצוני אלא מתוך הבנה פנימית של הצורך. אני מקווה שהתהליכים האלה דווקא יחזקו את המחויבות להלכה ולא יחלישו אותה. מודה שגם לי יש חששות, אבל אני מאמינה שאם נפעל בענווה ובאהבת תורה, נוכל לגדול ולהתפתח בצורה נכונה", היא מוסיפה.
הרבנית וינשטיין מסכמת: "בסופו של דבר, אני משתדלת לפעול מתוך הקשבה לצרכים העולים מן השטח יחד עם הניסיון לפעול לשם שמיים. לא מתוך שאיפה לכבוד או לתפקיד, אלא מתוך רצון להבין לעומק את ההלכה שאותה אנו מקיימות. וכשיש לנו את הידע והיכולת, אנחנו צריכות לתת מזה לאחרות. זו השליחות שלי, וזה מה שמניע אותי כל יום מחדש".
