אלינור רחימי (יוצרת וכותבת תוכן, מעצבת גרפית er1313@gmail.com)
מהרגע הראשון שהתחלתי לשתף ברשת על איך אני חווה את עולם הרווקות, במקום שיתחילו איתי בחורים, התחילו איתי "מאמנות לחתונה" למיניהן. אני כן מאוד מאמינה בעולמות הטיפול והשיפור העצמי. אבל בחיאת, מה אחת שהתחתנה בגיל יומיים ועשתה קורס של חצי שנה יכולה לתת לי בנושא? יותר מזה, אני לא מעוניינת לקבל ממנה בנושא. יש איזו הבנה עקומה כזו כאילו כל מי שהתחתנה בגיל צעיר נפתחו בפניה שערי הבינה וחכמת הגברים והיא יכולה ללמד אחרות מה לעשות כדי להתחתן. אז אני פה לומר שאני ממש, אבל ממש, כופרת בהנחת היסוד הזו.
משום מה כשזה מגיע לרווקות, וכן- רק רווקות נשים, יש איזושהי תחושה שתמיד אנחנו אשמות בזה שלא מצאנו עדיין את החצי שלנו, שאנחנו צריכות להשתפר ולהתפשר. כאילו מי שמצאה יש לה יכולות על כלשהם. בואו, כולנו יודעים שבסוף זה עניין של הזמן שבו ה' מחליט שזה יקרה. וכמובן, שבעקבות זה הדבר שטרנדי עכשיו זה להציע לנו ללכת ל"אימון לחתונה". אז הנה אני מציעה לכן חזרה- אם אתן כ"כ בטוחות בזה שהאימון שלכן יביא נשים לחתונה, אני מאתגרת אתכן לגבות תשלום רק אחרי שהן יהיו תחת החופה. נכון פתאום זה נשמע מופרך? בדיוק! אני לא מצליחה להבין איך "אימון" כזה או אחר יכול בכלל להיות רלוונטי? מעבר לזה שאין הצעות, אם מישהי מרגישה שהיא צריכה עזרה במערכות יחסים, להבנתי היא צריכה לפנות לאשת מקצוע אמיתית.
אגיד משהו לא פופולרי, אבל בעיניי, אם כבר "להתאמן", אז לשמוע אך ורק מגברים, וכאלה שמבינים וחיים את התחום, שנמצאים בשטח. הרי הבנו שנשים וגברים שונים בתחום הזה, כי חונכנו אחרת. אז במקום לדחוף אותנו לעוד נשים שלא מבינות את הראש שלהם, תנו לנו את נקודת המבט הגברית. ויותר מזה- הגיע הזמן שתתחילו "לאמן" גם את הגברים לא לפחד לצאת עם בנות גילם, או אפילו כאלה שגדולות מהם, לא לחפש אהבה שתלויה בדבר. כי בינתיים, גם אלה שהתחתנו בדיוק עם מה שהם רצו חיצונית, מתגרשים וזה ממש לא מפתיע. אני לא יודעת מה אתכם אבל אותי לימדו: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה".
