אלינור רחימי (יוצרת וכותבת תוכן, מעצבת גרפית er1313@gmail.com)הפעם אני פונה אליכם, הזוגות הנשואים. כן, אתם. חלקכם שכחתם שגם אתם הייתם פעם רווקים. שכחתם מה זה לעבור גוסטינג, גזלייטינג, לקבל דחיות, להיות לבד כשכולם מסביב מסודרים זוגות-זוגות, להעביר את החגים לבד או עם חור בלב. כן, אתם שמצאתם את החצי שלכם ועכשיו אתם נהנים להגיד לנו כאילו ממגדל השן: "יואו, אין לי את מי להכיר לך", "כולם נשואים אצלנו", "את יודעת שאם היה לי את מי להכיר לך, הייתי עושה את זה" ו"יאללה מה את לחוצה? שחררי", "שחררי, וזה יגיע".
אחרי שנים של חיפוש, אני יכולה לומר שהיו שנים ששחררתי בעקבות "עצה נפלאה" של מי שחשבתי שהיא חברה שלי, ואני מתחרטת על זה עד היום. הניסיון הראה לי שאני לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים בלי לעשות שום השתדלות ושזה לא קורה ככה סתם, ולמי שזה כן קורה יש פשוט יותר מזל משכל.
אם אתם באמת אוהבים את החברים שלכם, בעיקר את החברות, חשבו עליהם! תהיו בטוחים שהם חושבים עליכם תמיד בדברים שאתם מחפשים וצריכים. המצב כרגע הוא שאפילו גברים שמחפשים רק קשרים מזדמנים מקבלים המון הצעות, ברמה יומיומית, והמון בחורות מדהימות מקבלות הצעות אולי פעם-פעמיים בשנה. אתם לא חייבים להיות חברי נפש של כל מי שאתם מציעים להם להכיר, אבל אתם כן יכולים להיות יותר ערניים לפנויים סביבכם ולהתעניין, כי בתכל'ס, בדיוק בגלל עומס ההצעות שיש לגברים הם לא ממש טורחים להירשם לשדכניות או לאתרי הכרויות. יש להם תחושת פומו והם נכנסים להשוואות, כאילו כל אחד מהם נמצא בתוכנית "הרווק" וכל בנות ישראל חושקות רק בו.
תפתחו את הראש (לא מילולית), בוודאי יש גברים פנויים בסביבה שלכם: חברים של בן/ת הזוג שלכם, בני משפחה קרובים או רחוקים, חברים בעבודה, אנשים במכון כושר, קולגות בלימודים, חברים במילואים, חברים לחוג/קורס/סדנה, מתפללים איתכם בבית הכנסת בשבת או בזה שליד העבודה. לא חסר איפה! הם שם, אבל הם לא נגישים לנו הנשים.
זה המעט שאני יכולה לעשות למעני ולמען החברות הרווקות שלי – לבקש שיהיה שינוי, גם ברמת השיח וגם ברמת המעשים. אתם יודעים שאנחנו תמיד בשבילכם, תהיו גם אתם בשבילנו. זה משתלם גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
