רט אבי (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])הליכה במקום קשוח כמו מדבר, בהחלט מאתגרת ומלאה בקשיים. מקום כמו מדבר יכול גם לבלבל, לטשטש ולעוות את הדעת והמציאות.
עם זאת גם ואולי במיוחד בשעות הקשות, ניתן לצפות מהעם לגילויי גבורה, לאיפוק, ואף לשאר רוח מעל הרגיל, במיוחד גם לאור זיכרון האלטרנטיבה למדבר- העבדות במצרים.
לצערנו, זה לא קרה. ומול המשבר הראשון של המים: "וְלֹא־הָיָה מַיִם לָעֵדָה", תגובת העם והתנפלותו על משה ואהרון היא קשה ולא פרופורציונאלית: "וַיָּרֶב הָעָם עִם־מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה’׃ וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת־קְהַל ה’ אֶל־הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ׃ וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל־הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת".
כך יהיה גם מאוחר יותר מול משבר הלחם שהעם ימשיך בטענותיו הקשות:"וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל".
פעם אחר פעם תופיעה המילה 'לָמָה' בתלונות העם: ".. וְלָמָה הֲבֵאתֶם.. וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ.. וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם…".
עד כדי כך התהפכו היוצרות והתעוותו העובדות, שהם פתאום מתגעגעים למצרים, מעדיפים למות במדבר, נתקפים בנוסטלגיה מוזרה ומזויפת לכביכול הימים הטובים במצרים. שיבוש המערכות מסלף את השכל הישר.
המזרח התיכון בכלל והמדבר בפרט הם מקומות מורכבים, קשים ומאתגרים- פיזית, גיאוגרפית, פוליטית, ביטחונית וכו'. כדי להצליח לשרוד כאן צריך הרבה אמונה ואורך רוח. הדרך לארץ המובטחת תמיד הייתה רצופה מוקשים ואתגרים. אין ארוחות חינם במזרח התיכון, ואין קיצורי דרך על ציר הזמן ההיסטורי.
את הקורס הראשון- 'מבוא למזרח התיכון' לומד העם כבר במפגש הראשון עם ה'בני דודים', בני אדום. משה מנסה לתת לאדומים שיעור קצר ומזורז בהיסטוריה המשפחתית והלאומית: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.'
לסקירה ההיסטורית של משה מתלווה בקשה אנושית צנועה: "נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ". תגובת אדום לבקשת משה היא 'נייט' מהדהד בעוצמה כזו שכל המזרח התיכון שומע: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ". משה מנסה שוב ומציע הצעה הוגנת ואנושית: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה". ותגובת אדום נותרה בעינה ואף החריפה: "וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה. וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו".
הסצינה הזו תחזור על עצמה בגירסאות דומות פעם אחר פעם: "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי", ואח"כ שוב ההצעה: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ". ושוב התשובה המוכרת: "וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל".
ברוכים הבאים למזרח התיכון החדש. מקום שבו פעמים רבות ואולי אף פעם אין תשובה לשאלה המהדהדת במדבר- לָמָה ?
במזרח התיכון צריך הרבה סבלנות, נחישות, דבקות במטרה ואמונה בצדקת הדרך. מילת המפתח היא 'הדרך'. במזרח התיכון מאז ולתמיד אין קיצורי דרך.
גם בפרשת בהעלותך הייתה לעם בעיה עם הנפש: "וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל". והנה גם בפרשה שלנו יש להם בעיה עם הנפש: "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ". פעם 'נפש יבשה' ופעם הנפש היא קצרה.
נעמי שמר כתבה בשירה המפורסם 'זמר נודד' על הדרך הארוכה: "הדרך ארוכה היא ורבה, רבה. הדרך ארוכה היא ורבת הדר".
עם ישראל יצטרך להבין שבמזרח התיכון אין קיצורי דרך. עם נפש קצרה או עם נפש יבשה, עם קיטורים ותלונות לא מגיעים לשום מקום.
עם הנצח יצטרך לדעת להתמודד עם מצבי משבר של מים, לחם וכו', וכן גם ישמע את התשובות המכעיסות והלא אנושיות של אדום, כנען, סיחון ודומיהם. אל מול כל זה העם היהודי העושה את תחילת דרכו בהיסטוריה יצטרך להפנים שאסור לו לפחד מדרך ארוכה, כדברי המשוררת- "סימן שעוד לא הגענו, והאופק עוד רחוק, וליבך עודו פתוח אל ארבעת הרוחות. וצריך להמשיך ללכת, וצריך להמשיך לצעוד, והדרך עוד מושכת, ארוכה".
