אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])כשנסב כולנו ב"ה סביב שולחן הסדר, ונאמר את המשפט המפורסם "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו…", לנגד עינינו תחלוף חצי השנה האחרונה, משמחת תורה עד פסח, מבוקר 7 באוקטובר עד ליל הטילים מאיראן.
לנגד עינינו יעמדו אחינו השבויים והחטופים הנמקים בשבי, מאות אחינו ואחיותינו שנרצחו ושנפלו על משמרתם בחזיתות השונות בחודשים הללו, ואלפי הפצועים והנכים ששילמו בגופם על הגנת המולדת.
ולהבדיל, לנגד עינינו יעברו גם כל צוררי ושונאי ישראל לסוגיהם, לשיטותיהם ולדורותיהם – מפרעה דרך המן עד היטלר, מרומא ויוון עד איראן, מנבוכדנאצר עד טיטוס, מהאינקוויזיציה עד חמאס, והרשימה לדאבוננו עוד ארוכה-ארוכה.
אף אחת מהאימפריות שקמו לכלותינו לאורך הדורות לא שרדה ולא נשארה על מפת ההיסטוריה. איפה האימפריה הרומית? איפה המן? איפה טיטוס?
דווקא בשעות הקשות הללו, ובחודשים הטעונים העוברים על כולנו, ודווקא לפני חג החירות, חשוב לקחת אוויר, לעשות 'זום אאוט', להגביה ראות, להתבונן במבט על היסטורי, ולראות בסופו של דבר מי ניצח, איפה הם ואיפה אנחנו.
אף אחת מהאימפריות שקמו לכלותינו לאורך הדורות לא שרדה ולא נשארה על מפת ההיסטוריה. איפה האימפריה הרומית, איפה המן, איפה טיטוס, איפה כל שאר הצוררים למיניהם – ולעומתם, איפה אנחנו. כל אלו שקמו עלינו לכלותנו, ללא יוצא מהכלל, התנפצו אל סלעי ההיסטוריה.
ואנחנו כאן. כואבים, מדממים, חורקים שיניים, אבל חיים ב"ה. וכאן, בארץ חמדת אבות, למרות כל הקושי, לאט-לאט מתגשמות ותתגשמנה כל התקוות.
ימי משבר הם ימי מבחן לחוסן האישי, המשפחתי והלאומי. לרוח ולערכי האדם והאומה. ילדינו ובני משפחותינו מתבוננים בנו ולומדים מאיתנו כיצד אנו נוהגים בעת משבר, וגם חברינו לעבודה ולקהילה מתבוננים האחד באחר ושואבים חוסן וכוח איש מרעהו ואישה מרעותה.
גם אויבינו הקמים עלינו לכלותינו מתבוננים בנו ומנסים לאתר את החוליות החלשות והרופפות שבנו כדי לנסות לתקוף אותנו ולנתק את שרשרת הדורות ואת שרשרת האחדות, הלכידות, הערבות ההדדית וצדקת הדרך המחברת בינינו.
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. לצערנו, גם בני הדור שלנו חווים יום-יום ולילה-לילה כיצד עצם קיומנו כאן כעם לא נותן מנוח לאויבינו השונים, שכבר אלפי שנים מתקיימות בהם מילות הפסוקים מתהילים: "כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ. עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ. אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד".
הגבורה הצבאית והאזרחית שהתגלתה בחודשים האחרונים, גילויי ההתנדבות והנתינה מעוררי ההשראה, והאמונה שלנו בצדקת דרכנו ובזכות קיומנו כאן בארצנו – הם מקור כוחנו וגאוותנו. את הרוח היהודית הזו שום אויב לא ניצח בעבר, לא מנצח בהווה, ולא יגבר עליה בעתיד. לא לא לא מנצחים אותנו כל כך מהר, וגם לא לאט. פשוט לא. ההיסטוריה היא ההוכחה הטובה ביותר לכך.
התקופה הזו היא המשמרת שלנו בשרשרת הדורות היהודית. שרשרת דורות של לוחמים, מאמינים וגיבורים, הנלחמים על קיומם, זהותם, מורשתם, משפחתם וארצם. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. ובכל דור ודור, בסופו של דבר, אנחנו מנצחים. כואבים, אבל מנצחים. על החירות צריך להיאבק. היא לא מובנת מאליה.
כשנסב בע"ה בעוד ימים ספורים לשולחן הסדר, נקווה לשלום ולרוגע, נתבונן סביבנו בגאווה, וכשנאמר "והיא שעמדה לאבותינו ולנו", חשוב שנזכור שכל שונאי ישראל הושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה האנושית, ואילו אנחנו, עם כל הקשיים, המשברים והאתגרים, עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים.
בע"ה שיהיה לכולנו חג כשר ושמח, מתוך חירות אמת
