מערכת שבתוןבין מקבלי עיטור נשיא המדינה לשנת 2026 נמצאת גם פרופ' חפציבה ליפשיץ – חוקרת פורצת דרך, המובילה את המגמה לתואר שני בחינוך מיוחד – רב־גוניות קוגניטיבית (מוגבלות שכלית) בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר־אילן, ראשת מעבדת "סגול" לחקר וקידום הנגשת השכלה אקדמית לבוגרים עם רב־גוניות קוגניטיבית וראשת מעבדת "אתאל" לחקר וקידום אנשים עם מוגבלות שכלית.
בנימוקי הענקת האות נכתב כי פעילותה האקדמית, המדעית והחינוכית "חוללה מהפכה תודעתית ומעשית בישראל ובעולם" בכל הנוגע לפוטנציאל הלמידה של אנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות. מחקריה הוכיחו כי בניגוד לתפיסות שרווחו בעבר, היכולות הקוגניטיביות ומנת המשכל של אנשים עם מוגבלות שכלית ותסמונת דאון ממשיכות להתפתח גם בבגרות.
על בסיס מחקריה ייסדה פרופ' ליפשיץ את פרויקט "עוצמות" – תוכנית תלת־שלבית ייחודית לשילוב בוגרים עם מוגבלות שכלית בהשכלה הגבוהה.
ש. במה מתבטאת ה"מהפכה התודעתית והמעשית" שחוללת? מה לא ידעו עד שהגעת?
ת. "לא לנו ה', לא לנו, כי לשמך תן כבוד". ראשית, אני מלאת הודיה לקב"ה שנפל בחלקי להצטרף לאנשים שבהם בחרו נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל להעניק את עיטור הנשיא.
לשאלתך. עד סוף שנות ה־90 רווחה בעולם התפיסה שאנשים עם מוגבלות שכלית מגיעים בבגרותם לתקרת היכולת, ומכאן ניתן לכל היותר לשמר את הישגיהם. בסדרת מחקרים שערכנו לאורך השנים מצאנו דווקא עלייה ביכולות ובהישגים הקוגניטיביים בגיל המבוגר.
על בסיס ממצאים אלה פיתחתי את תיאוריית "הגיל המפצה" (Compensation Age Theory), לפיה העיכוב ההתפתחותי בשנות החיים הראשונות עשוי לקבל פיצוי בגילים מאוחרים יותר, והיכולות הקוגניטיביות, כולל האינטליגנציה, ממשיכות להתפתח גם בגילאי 40–60. התאוריה התקבלה בקהילה המדעית והשפיעה גם על מדיניות בתחומי הרווחה והחינוך בישראל.
המסר המרכזי הוא שאסור לוותר על השקעה באדם. גם אם פירות הלמידה אינם ניכרים מיד, ידע, מיומנויות והתנסויות שנרכשו בגיל צעיר עשויים להבשיל שנים מאוחר יותר. זהו מסר של תקווה, אך בעיקר של אחריות אותו למדתי מרבותיי פרופ' ראובן פויירשטיין והמנחה שלי פרופ' יעקב רנד (אביו של שולי רנד), שניהם חתני פרס ישראל, להמשיך להאמין ביכולתו של כל אדם להתפתח ולממש את הפוטנציאל שלו. החידוש שלי הוא כאמור ההוכחה שהיכולת ממשיכה לגדול גם בגילים מבוגרים.
על בסיס התיאוריה הקמתי בשנת 2012 את פרויקט "עוצמות", מודל אקדמי לשילוב בוגרים עם רב־גוניות קוגניטיבית בהשכלה הגבוהה. הפרויקט פועל בשלושה שלבים – מהעשרה אקדמית מותאמת ועד ללימודים לתואר ראשון – וכיום משתתפים בו כ־120 בוגרים.
גולת הכותרת הייתה שילובם של שישה סטודנטים עם מוגבלות שכלית בלימודי התואר הראשון באוניברסיטת בר־אילן. לאחר שעמדו בדרישות האקדמיות, הם התקבלו כסטודנטים מן המניין – מהלך חסר תקדים בישראל ובעולם. בתשפ"ד השלימו את לימודיהם וקיבלו את התואר בטקס הרשמי של האוניברסיטה, במעמד רעיית נשיא המדינה, הגב' מיכל הרצוג. בכך נשברה "תקרת הזכוכית" של אנשים עם מוגבלות שכלית בהשכלה הגבוהה בישראל.
המוטו שלנו הוא "לראות את האדם ואת היכולת מעבר למוגבלות". אנחנו לא מתמקדים רק בקשיים, אלא בודקים יכולות ומפתחים תוכניות התערבות כדי לבחון איזו תועלת מפיקים מהן אנשים עם רב־גוניות קוגניטיבית.
ש. איך אפשר לשפר את מנת המשכל אצל אנשים עם מוגבלות?
ת. מנת המשכל אינה עולה מעצמה, אך היא יכולה להשתפר כאשר יוצרים תנאי למידה מתאימים. באוכלוסייה הרגילה הוכח שלימודים אקדמיים משפרים אינטליגנציה. במחקר אורך שערכנו באמצעות מבחני האינטליגנציה של וקסלר מצאנו בדומה לאוכלוסייה רגילה כי לאחר כארבע וחצי שנות לימוד של בעלי מוגבלויות שכליות בפרויקט "עוצמות" חל שיפור מובהק במנת המשכל, הן בקרב סטודנטים שלמדו בהעשרה אקדמית והן בקרב אלה שלמדו לתואר ראשון. אצל האחרונים העלייה הייתה משמעותית עד כדי מעבר מהגדרה של מוגבלות שכלית לתפקוד אינטלקטואלי גבולי.
במסגרת המגמה לתואר שני פיתחנו מודל אקולוגי להנגשת השכלה אקדמית, ולצד התואר השני פתחנו גם לימודי תעודה להנגשת השכלה אקדמית לאנשים עם מוגבלות – מקצוע חדש שהוכר על ידי משרד העבודה. המודל אומץ גם במוסדות נוספים להשכלה גבוהה, ודור חדש של חוקרים ואנשי חינוך ממשיך לפתח את התחום.
ש. לא הסתפקתם בהנגשת התואר, אלא פעלתם גם בתחום התעסוקה?
ת . שאלת הורי הסטודנטים – "מה הלאה?" – הובילה אותנו לפתח גם את שלב התעסוקה. הבוגרים השתלבו בלימודי תעודה לספרנות ושירותי קהל במכללת דוד ילין, ובסיומם קיבלו תעודת תומכי ספרנים.
אני מבקשת לציין במיוחד את ד"ר אולגה גולדין, מנהלת מערך הספריות והמידע בבר־אילן, ואת מר מאור פינקו, ראש אגף משאבי אנוש, שפתחו בפניהם את דלתות מערך הספריות, לאחר שאף ספרייה ציבורית לא רצתה לקבלם. לאחר שנת סטאז' הם נקלטו כעובדים של האוניברסיטה בשכר.
בכך הוכחנו שהשכלה גבוהה יכולה וצריכה להיות גשר להשתלבות בתעסוקה איכותית גם עבור אנשים עם מוגבלות שכלית.
ש. יש כאן לא רק הישגים אקדמיים אלא מהפכה תודעתית חברתית.
ת. הפרויקט לא היה יכול להתקיים ללא המחויבות העמוקה של הצוות האקדמי והמינהלי בפקולטה לחינוך ובאוניברסיטה כולה. דיקני הפקולטה לדורותיהם – פרופ' יעקב (קובי) יבלון, פרופ' זהבית גרוס ופרופ' נירית באומינגר־צביאלי – העניקו לו תמיכה משמעותית. גם רקטור האוניברסיטה, פרופ' אמנון אלבק, פתח את שערי האוניברסיטה בפני הסטודנטים והיה מתומכי המהלך שהוביל לקבלתם כסטודנטים מן המניין.
ש. כיצד הגיעה רעיית נשיא המדינה, הגב' מיכל הרצוג לפרויקט?
ת . הגב' הרצוג הייתה פעילה חברתית לאורך השנים. ביקרנו אצלה כשלוש שנים לפני סיום לימודי הסטודנטים, והיא אמרה בפשטות שכאשר יסיימו – תגיע לטקס חלוקת התארים. וכך היה. נוכחותה נתנה לפרויקט דחיפה עצומה. גם ח"כ מיכל וולדיגר סייעה לנו רבות בהתנהלויות מול הביטוח הלאומי והייתה ידידת הפרויקט מתחילת הדרך.
ש. האם נפתח מחזור נוסף לתואר ראשון?
ת. היוזמה לכך הגיעה מבוגרת המגמה לתואר שני, בר איתן, מנהלת מערך דיור של בוגרים עם תפקוד אינטלקטואלי גבולי ב"ניצן" תל־אביב. היא גייסה את איש העסקים סמי סגול, שתרם לפרויקט סכום משמעותי, ואפשר פתיחת מחזור חדש של סטודנטים עם תפקוד אינטלקטואלי גבולי.
בנוסף, וכפרויקט עצמאי, פתחנו בפ"ת מדרשה לרוחניות לאנשים עם רבגוניות קוגנטיבית, זאת יחד עם 'אמונה' ויועצת ראש העיר.
ש. האם משפחות בעלי המוגבלויות שיחקרת שמחו לשתף פעולה?
ת. הלימודים האקדמיים הציבו בפני הסטודנטים דרישות קוגניטיביות, ארגוניות ורגשיות משמעותיות, ולכן התמיכה המשפחתית הייתה מרכיב מרכזי בהצלחתם. בני המשפחה סייעו בהתארגנות, בחיזוק המוטיבציה ובהתמודדות עם עומסי הלימודים, ובכך אפשרו לסטודנטים להתמיד במסלול האקדמי ולהתקדם בו בהצלחה.
ש. מה עושה השינוי לבוגרים עצמם?
ת. מעבר לשיפור בתפקוד, חל שינוי משמעותי בתחושת המסוגלות, בביטחון העצמי ובדימוי העצמי. הם חדלו לראות בעצמם רק מקבלי שירותים והחלו לראות עצמם כאנשים בעלי יכולת, הלומדים ותורמים לחברה.
אחת הסטודנטיות עם תסמונת דאון סיפרה שבעבר, כשנסעה באוטובוס ואמרה שהיא לומדת באוניברסיטת בר־אילן, לעגו לה. לאחר שהציגה תעודת סטודנט, היחס אליה השתנה לחלוטין.
בעיניי, זהו ההישג הגדול ביותר – לא רק שינוי בחייהם של הבוגרים, אלא שינוי בתפיסת היכולות של אנשים עם מוגבלות שכלית בחברה כולה.
