פרשת השבוע פותחת בציווי: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק". הרמב"ם (תחילת הלכות סנהדרין) כתב, כי תפקידם של השוטרים "להסתובב בשווקים וברחובות" ולתקן כל מעוות.
חכמינו ז"ל לימדונו במשנה במסכת אבות (ג' ב'), שאלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו. השלטת הסדר הציבורי, ומיגור הפשיעה והעבריינות, מהווים נדבך מרכזי בכינונה של חברה מתוקנת. ההגנה על שלום הציבור היא מן החובות המרכזיות של המדינה כלפי אזרחיה, והמשטרה היא הגוף הממונה על כך.
עם תקומת המדינה, נדרשו פוסקי ההלכה לעסוק בשאלות הנוגעות לפעילות המשטרה בשבת. הראשון לעסוק בכך היה הרב הראשי לישראל בימי קום המדינה, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, במאמרו: "שמירת הביטחון הפנימי במדינה בשבת ויום טוב". הרב הרצוג קבע, שיציאה ברכב לשם התערבות משטרתית באירוע אלימות, ובכלל זה התמודדות מול פורץ או עבריין רכוש – מותרת בשבת, משום שאירועים כאלה עלולים להסתיים בשפיכות דמים. לדבריו, כאשר פרצה תיגרה או קטטה, הרי זה חשש פיקוח נפש, ומותר לעשות את כל הדרוש כדי לטפל בכך. ברם, הרב הרצוג מתלבט מאוד לגבי ההיתר לקיים "סיור שגרתי" ברכב, שכל מטרתו היא להרתיע עבריינים פוטנציאליים עוד קודם פרוץ הריב, ובעניין זה הוא נוטה לאסור את חילול השבת.
כמה מפוסקי הזמן חלקו על גישתו של הרב הרצוג, וביקשו להרחיב את הגדרות "שלום הציבור" ו"ביטחון הציבור" בפעילות המשטרה. כך, למשל, כתב הרב שאול ישראלי (עמוד הימיני, סימן י"ז): "שכל מה שנוגע לשלום הציבור או סילוק נזק ממנו, הכל נחשב כפיקוח נפש, כי כל מה שכרוך בשלום הציבור יש בו בעקיפין עניין עם פיקוח נפש … ומעתה נידון של סיור בכדי למנוע קטטות ומריבות בציבור או לתפוס גנבים וכיוצא בזה, אם אמנם הצלה ממקרי איבוד נפשות הם אולי קצת רחוקים, הרי הצלת ממון ונזקים גופניים מצויים מאוד, כי כאן הנזק אינו מצומצם במקום אחד אלא פוגע בציבור כולו".
דברים דומים כתב גם הרב שלמה זלמן אויערבך (שו"ת מנחת שלמה, ב' ל"ז), והבהיר שהיות וידוע לנו באופן ברור, שאם המשטרה תשבות בשבת עלולים להתפתח אירועי אלימות מסוכנים, הרי שחשש פיקוח נפש הופך למצוי וממשי, והוא מצדיק חילול שבת. דברים ברוח זו כתב גם הרב אליעזר יהודה ולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר (ד' ד'), וכעבור שנים הוקדשו לכך מאמרים בכרכים נוספים בכתב העת "תחומין".
לפני קצת יותר מעשר שנים, נפלה בחלקי הזכות לכתוב ולפרסם קובץ הלכות סדור הנוגע לפעילות המשטרה הצבאית החוקרת בשבת ובמועד. בדומה לשאר הקבצים ההלכתיים מבית מדרשה של הרבנות הצבאית, גם קובץ זה נכתב בתיאום מלא עם מפקדים בכירים וזוטרים במשטרה הצבאית החוקרת, וההלכות שבו נקבעו לאחר לימוד מעמיק של אופי הפעילות ביחידות השונות של המשטרה הצבאית. הגדרנו יחד את הפעולות הדחופות, שיש בהן מימד מציל חיים, כגון: עבירות אלימות חמורות או משחק בנשק, עבירות סמים ואלכוהול, פגיעות על רקע מיני ועוד; ולעומתן הוגדרו הפעולות שאין היתר לבצען בשבת ובמועד, ודינן להידחות לימות החול. כחלק מהותי מאותו קובץ הלכות, ערכנו טבלאות ובהן "מקרים ותגובות", המגדירים ומבהירים באופן קצר ותמציתי את המותר והאסור בפעילות מצ"ח בשבת ובמועד.
בהמשך לדבריהם של פוסקי הזמן אודות הפעילות החיונית של המשטרה בשבת, הרי שבצה"ל ישנה חשיבות נוספת – חשיבות מבצעית – למיגור פשיעה חמורה, הן מצד השמירה על הכשירות והכוננות ביחידות צה"ל בעורף ובחזית, והן מצד החובה הציבורית לשמור על טוהר המידות ועל דרך ארץ בין משרתי צה"ל. יש לדעת, כי המשמעת הצבאית מהווה מרכיב משמעותי בפיקוח נפש, שכן בהעדר משמעת עלולות להיות גם תקלות מבצעיות בשדה הקרב.

כאשר קובץ ההלכות הנ"ל יצא מבית הדפוס, הגשתי אותו למפקד המשטרה הצבאית החוקרת דאז, ואמרתי לו שזכינו בעבודתנו המשותפת, לשרטט קווים למשטרה יהודית בארץ ישראל הפועלת בהתאם להלכה, מה שלא זכינו לו מאז ימי מלכות ישראל המפוארים לפני אלפי שנים. המפקד התרגש מדבריי, קם מכסאו, הכניס את קובץ ההנחיות לכיס החולצה ואמר לי: "לאחר מאה ועשרים כאשר אעלה לשמיים, אם לא יכניסו אותי לגן עדן – אוציא את החוברת מהכיס ואומר שאני זכיתי להקים משטרה יהודית בארץ ישראל הפועלת בהתאם להלכה, משטרה שלא היתה כאן מאז ימי דוד המלך"!
בעשור האחרון, זכינו להתפתחות חשובה מאוד בתחום זה גם במשטרת ישראל, בהובלתו של רב המשטרה ניצב-משנה הרב רמי רחמים ברכייהו שליט"א, שעימו אני עומד בקשרי ידידות ועבודה יומיומיים, במסגרת עיסוקנו המשותף בהלכות ביטחון ופיקוח נפש ציבורי. משטרת ישראל, כמו גם המשטרה הצבאית החוקרת, עושה צעדים גדולים ומשמעותיים לשם שמירת השבת בצד הפעילות המבצעית. ברוח פרשת השבוע, אנו תקווה ששמירת השבת במשטרה הצבאית ובמשטרה האזרחית גם יחד תעצים את ביטחוננו מבית ומחוץ, ונזכה להתגשמות הנבואה: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה; צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
