באיזו דרך נבחר ללכת

מדינת ישראל בשנתה ה-78 היא נס. מדינה קטנה שקמה מתוך חורבן, קלטה גלויות, בנתה כלכלה מתקדמת, צבא חזק, מדע, טכנולוגיה, תרבות וחברה אזרחית יוצאת דופן. פרשת "כי תבוא" נפתחת בדיוק ברגע כזה של הגעה "והיה כי תבוא אל הארץ… וירשתה וישבת בה". אבל, התורה אינה מסתפקת בהגעה לארץ. היא שואלת איזו חברה נבנה בה ובאיזו דרך נבחר ללכת.

השאלה הזאת מקבלת משמעות מיוחדת בתקופה שבה אנו נמצאים. השנים שחלפו מאז המאבק סביב המהפכה המשטרית, דרך שבעה באוקטובר והמלחמה, חשפו לא רק את האיומים הביטחוניים והגיאו-פוליטיים על ישראל, אלא גם את השבר הפנימי: קיטוב, שיסוי, אובדן אמון ופגיעה בתחושת השותפות.

דווקא בתוך המשבר התגלתה שוב עוצמתה של החברה הישראלית. התנדבות, תרומות, התגייסות למילואים, סיוע למפונים ולנפגעים וערבות הדדית רחבת היקף. את מצוות הנתינה אנחנו יודעים לקיים היטב. אלא, חברה אינה יכולה להתקיים לאורך זמן על התנדבות בלבד.

לצד העוצמות צמחו בישראל פערים חברתיים וכלכליים עמוקים. כלכלת שוק היא מנוע חשוב של צמיחה וחדשנות, אך היא מחייבת מדינה שמבטיחה הזדמנות, חינוך, בריאות ותשתיות לכל. מסוכנת לא פחות היא מדיניות שבה שיקולים קצרי טווח, פוליטיים וסקטוריאליים גוברים על טובת הכלל. חברה אינה יכולה לבקש מחלקים ממנה לשאת יותר ויותר, ומאחרים פחות ופחות, ולצפות שהברית ביניהם תישאר שלמה.

אחד המשפטים החזקים בפרשה הוא: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם". הדגש הינו על "לעשות אותם". זהו גם מבחנה של הממלכתיות. לא די לדבר על אחדות, אחריות, שוויון, ביטחון, משילות ושלטון חוק. מנהיגות נבחנת במעשים, בהחלטות ובתוצאות.

בפוליטיקה, הבטחות קל לפזר; אחריות קשה יותר לשאת. מנהיגות דורשת יושרה, דוגמה אישית, נכונות לקבל אחריות ובעיקר יכולת להציב אסטרטגיה ולהוביל אליה גם כאשר הדרך אינה פופולרית. היא מחייבת לראות את המדינה כולה ולחשוב בעיקר במונחי קיימות והטווח הארוך.

לקראת סופה אומרת הפרשה – "והלכת בדרכיו", שתי מילים שהן גם מבחן מנהיגות פשוט בנוגע לדרך שבה אנחנו בוחרים ללכת.

המבחן הינו לא רק האם אנחנו מסכימים עם מנהיג זה או אחר, אלא, האם מנהיגותו זו דוגמה שהיינו רוצים שילדינו ילמדו ממנה? האם המנהיגות מקרבת או מפלגת?

מדינת ישראל היא אכן נס. אלא שנסים אינם תחליף לאחריות. אחרי 78 שנים, האתגר שלנו כבר אינו רק "כי תבוא אל הארץ". האתגר הוא מה נעשה בה, ובעיקר, באיזו דרך נבחר ללכת ומי ראוי או ראויה להוביל אותנו בה.