
מתוך הספד שנשא אבי רט לחברו רס"ל יהודה כץ ז"ל שהובא לקבורה 44 שנה אחרי שנפל בקרב סולטן יעקב:
"סליחה יהודה על שזה לקח לנו 44 שנים. סליחה על שלא נלחמנו מספיק ולא עשינו הכל כדי להחזיר אותך הביתה מוקדם יותר. היו אלו 44 שנים של פצע פתוח ומדמם, של לב כולנו השותת דם.
… אנחנו בני החבורה והלוחמים זכינו לצאת בחסדי ה' מסולטן יעקב, יהודה. נפרדנו ממך כשאנחנו בני עשרים ושלוש, והנה אנחנו עומדים כאן עכשיו להיפרד ממך כשאנו בני ששים ושבע. זכינו בארבעים וארבע השנים הללו בחסדי ה' להקים משפחות, ולראות בנים ובני בנים, נכדים ואף נינים.
יודל'ה, אני רוצה להגיד לך את מה שאמר רבי עקיבא על אשתו – שלנו ושלכם – שלך. כל צאצאינו שזכינו להם – הם גם צאצאיך. לא הביולוגיים, אבל צאצאיך הרוחניים, האמוניים, החבריים. כל אלו גדלו ויגדלו על סיפורי הגבורה והאמונה של יהודה כץ ושאר לוחמי וגיבורי סולטן יעקב.

יהודה, יודל'ה, אנחנו חבריך לספסל הישיבה וחבריך לקרב ולנשק, מבקשים ממך סליחה ומחילה, ומצדיעים לך הצדעה של אהבת אין קץ וכבוד גדול, מלווה בהצדעה של כבוד להוריך היקרים יוסף ושרה ז"ל, מלאי העוז והתעצומות, שלא הותירו אבן על אבן במאבקים ובמאמצים להשבתך, ושנתנו לנו במשך עשרות שנים שיעור באמונה, באהבה, במסירות נפש ובתקווה.
זו גם הצדעה של כבוד לאחותך פרחיה ואחיך אבי, יבדלו לחיים ארוכים, שלחמו כאריות במשך כל כך הרבה שנים, כדי לדעת מה עלה בגורלך, וכדי להשיב אותך הביתה.
הצדעה של הכרת הטוב לכל האנשים הטובים מכל רחבי הארץ במערכות החיים השונות, צבאיות ואזרחיות, שהאמינו לאורך כל הדרך בנו ובמאבק, שתמכו, שעודדו, ששמרו על קשר עם המשפחה והחברים. שנתנו כתף וחיבוק, והיוו מקור כוח ותעצומות נפש.
היו אלו ארבעים וארבע שנים בהם למדנו כולנו, כל אחד בדרכו, בביתו ובנפשו – כי גם שם, בהסתרה שבתוך ההסתרה, נמצא ה' יתברך, ושגם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך, הוא ניצב ועומד".
