סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: כיצד נכון לקבוע את נוסח התפילה במניין משותף בבית כנסת צבאי, שבו מתפללים יחד בני כלל הדתות והעדות? האם נכון להתפצל – כאשר הדבר מתאפשר – לכמה מניינים?
תשובה: בהלכות יום הכיפורים כתב הרמ"א (או"ח תרי"ט א'): "ואל ישנה אדם ממנהג העיר, אפילו בניגונים או בפיוטים שאומרים שם". חשיבות רבה יש למנהגי הקהילות, וכפי שמדגיש הרמ"א גם המנהג במנגינה מסויימת– חשוב ומשמעותי. המשנה ברורה שם מסביר, שאין לשנות את המנגינות משום שהדבר מבלבל את דעת הקהל.
כמו במקומות רבים אחרים, מקור דברי הרמ"א – בספר המהרי"ל, של רבי יעקב בן משה מולין, (לקראת סוף המאה ה-14), שהוכר כפוסק המרכזי של יהדות אשכנז, וספר מנהגיו משמש בסיס לרבים מפסקי הרמ"א, ועל כן ידוע בכינויו "אבי מנהג אשכנז". המהרי"ל מספר שהיתה שנה אחת שבה התארח בימים הנוראים בקהילת רגנשבורג, והזמינו אותו להיות שליח ציבור. הוא בחר בשני עניינים לשנות ממנהג המקום, ולדבריו נענש על כך בעונש חמור ביותר מן השמיים. מסתבר, שעל בלבול דעת הקהל במנגינות – לא היה המהרי"ל נענש בחומרה כה רבה. המסר שביקש המהרי"ל להעביר בכך שבחר לספר את אותו סיפור עצוב הוא, שלמנהגים יש חשיבות עצמאית כחלק מהעברת המסורת מדור לדור.
יש מן הפוסקים שראו את המנהג כנדר, כלומר שמי שנהג מנהג כלשהו, כביכול קיבל עליו בנדר או בשבועה שלא לשנות ממנו. אחרים ראו את המנהג כתקנה מדברי חכמים, בדומה לדיני דרבנן אחרים. ואולם, מעבר להגדרות ההלכתיות הללו, שינוי מנהגים הוא דבר חמור משום שהוא עלול לגרום למחלוקת בקהילה. במשנה במסכת פסחים בפרק "מקום שנהגו", שמוקדש כולו למנהגים שונים, נאמר בפירוש: "ואל ישנה אדם מפני המחלוקת".
במסגרת תשובה הממוענת לראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, ועוסקת בחילוקי מנהגים לגבי ההגייה הנכונה בתפילה, כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל (שו"ת אורח משפט, י"ח): "הכל מודים שאם באנו לשנות מנהגי אבות במקום שיש חשש של מחלוקת, שזהו היסוד שהכל תלוי בו במנהגים … אל ישנה אדם מפני המחלוקת שזהו איסור גמור". משמעות הדברים היא, שמעבר לחשיבות המנהג מצד עצמו, הרי שהיעד המרכזי הוא להימנע מכל מחלוקת. הרב מוסיף שם, שאף שבדרך כלל פסקי הרמ"א מדריכים את יוצאי אשכנז, הרי שההלכה שלפנינו נכונה לכלל עדות ישראל. הרב מסביר, שבמקומות שבהם לא מצאנו מחלוקת בין השולחן ערוך והרמ"א, בוודאי צריכים גם בני עדות המזרח לנהוג כפסקי הרמ"א, ובעיקר בנושא חשוב זה של שמירה על המנהגים.
דברים אלה נכונים ביתר שאת ביחס למנייני התפילה בצה"ל. מטבע העולם, במרבית הערים, העיירות והיישובים קיימים כמה מנייני תפילה, וכל אחד יכול לבחור לעצמו את בית הכנסת שמתאים לו ולנוסח אבותיו. אך ייחודו הנפלא של צבא ההגנה לישראל בכך שמתקבצים אליו חיילים וחיילות מכל גווני החברה הישראלית. בבסיסים גדולים מאוד, בעיקר ביחידות חיל האוויר שיש בהן גם שיכוני משפחות, יש אפשרות להקים יותר מבית כנסת אחת ולקיים כמה מנייני תפילה. אך ברוב הגדול של בסיסי צה"ל, אם קהילת החיילים המקומית תתפצל לכמה קבוצות, ספק רק האם יהיה מניין. מעלת התפילה בציבור היא מעלה מיוחדת במינה, ואסור לוותר עליה בשום פנים ואופן.
יתר על כן, חיילים שמשרתים יחד נמצאים זה לצד זה מסביב לשעון: הם אוכלים יחד, ישנים יחד וכמובן גם נלחמים יחד. אחוות הלוחמים המופלאה הזו, שבזמן המלחמה אנחנו עדים לה באופן מיוחד, חייבת להופיע גם בתוככי בית הכנסת. זהו שיקול נוסף לקיים מניין תפילה מרכזי אחד.
הרב שלמה גורן זצ"ל ביקש להנהיג בצה"ל "נוסח אחיד", שבו יתפללו כל חיילי צה"ל. יוזמה זו לא עלתה יפה, ואכן מזה עשרות שנים שהרבנות הצבאית מספקת לבתי הכנסת סידורי תפילה ומחזורים בהתאם למנהגי העדות השונות. אף על פי כן, מניין התפילה בימות החול, בשבתות ואף בימים הנוראים, הוא מניין תפילה אחד. אין כל מניעה או פסול בכך שבמניין כזה יתפללו חלק מן התפילה במנגינה אחת וחלק אחרת במנגינה אחרת, או שיוסיפו ויגוונו בפיוטים לפי מנהגי העדות השונות.
מדי שנה בשנה לקראת ראש השנה מפרסמת הרבנות הצבאית "לוח דינים ומנהגים" מיוחד לבתי הכנסת בצה"ל. לוח הדינים הזה הוא ה"גבאי" המקומי, והוא המדריך על סדרי התפילות וקריאת התורה. בפתחו של הלוח אנו מצרפים גם הדרכה לתפילה במניין משותף, וכך מוסבר שם: "במניין משותף כל חייל יתפלל תפילת לחש כמנהגו והש"ץ כפי מנהגו. מן הראוי למנות את שליח הציבור לפי נוסח רוב הקהל ולאזן בין הגוונים השונים מתוך התחשבות בהרכב הציבור. בפרט יש לגלות רגישות בתפילות חגיגיות כמו שבת, ראש חודש, חגים וימים נוראים. ניגוני התפילה ונוסחי הפיוטים אינם מחייבים, ומותר לציבור לשנות מן המנהג כדי לתת ביטוי ראוי לגוונים השונים. מכל מקום, לעולם ירחיק אדם עצמו מן המחלוקת וראוי למחול על כבודו וכבוד מנהגי עדתו מפני השלום".
נתפלל יחד, נילחם יחד, ובעזרת ה' ננצח יחד.
